הטעות הקטנה ביותר במבצע לייצוב ספינת התענוגות הטרופה קוסטה קונקורדיה ולהשיט אותה מחדש, הייתה עלולה להטביע אותה ולגרום לאסון סביבתי – כיצד עשו זאת?

בקיצור

  • ספינת התענוגות האיטלקית הנטושה, הקוסטה קונקורדיה, חולצה מבין הסלעים שמול חופי האי הזעיר ג'יליו. צוות החילוץ יישר אותה במבצע מסוכן, בשיטה של גלגול מבוקר, והוא אמור להשיט אותה משם עד קיץ 2014.
  • זהו המבצע המוצלח ביותר בתולדות החילוץ הימי. היה די בטעות קטנה אחת כדי שהספינה אדירת הממדים תתפורר או תשקע במים, ותוך כדי כך תמחץ את שוניות האלמוגים ותפלוט את תכולתה הרעילה למי שמורת הטבע המקיפה את האי.

בינואר 2012, התנגשה ספינת התענוגות אדירת הממדים קוסטה קונקורדיה באי הזעיר ג'יליו, המצוי במרחק של כ-20 קילומטרים מן החוף המערבי של איטליה. בתוך כמה דקות נטתה הספינה, שאורכה כ-290 מטרים, על צִדה כשהיא משליכה את נוסעיה לים. בתאונה נהרגו 32 נוסעים ו-64 נפצעו באורח קשה.

באמצע ספטמבר 2013, הצליחו מהנדסים למשות מן המים את הספינה החבוטה ולייצב אותה. במהלך השנה הזאת הם מתכוונים להשיט אותה משם. הספינה הטרופה נלכדה בין סלעים משוננים בעומק של כ-18 מטר מתחת לפני הים, ועם כל גל שפגע בדופנותיה, היא התנדנדה ונאנקה כמחשבת להישבר כשהיא תלויה על בלימה בראש מדרון תלול, המשתפל לעומק של יותר מ-60 מטר עד לקרקעית הים. ללא ספק זהו המבצע המורכב ביותר בתולדות החילוץ הימי. היה די בטעות קטנה אחת כדי שהספינה תתפרק או תשקע בשלמותה במים, מה שהיה גורם לזיהום חמור של שמורת הטבע פֶּלַגוֹס המקיפה את האי ג'יליו, הפארק הימי הגדול ביותר באירופה ליונקים ימיים ים-תיכוניים. במי השמורה מוצאים מחסה דולפינים, פוקנות, גורי לווייתנים ועשרות יצורים ימיים אחרים. שוניות אלמוגים מרהיבות מעטרות את קרקעית הים, ממש מתחת לספינה הנטושה, שהחלידה במי הים.

אמנם, הדלק שבמכלי הקונקורדיה נשאב כבר קודם, אבל ששת מנועי הענק שלה, מתוצרת ורטסילה, וחדר המכונות, עדיין הכילו בעת החילוץ כמויות אדירות של דיזל וחומרי סִיכָה שמנוניים, שהיו עלולים לדלוף למי השמורה הזכים לוּ שקעה בהם הספינה. במקרה זה היו מתפזרים במי השמורה גם אלפי ליטרים של כימיקלים שונים, מחומרי ניקוי ועד צבעים, שהיו אגורים במכלים שעלולים להתפקע בלחץ המים. זאת ועוד, כשהפליגה הספינה לדרכה מנמל הבית שלה שלוש שעות בלבד לפני שטבעה, היא הייתה מצוידת במלאי מזון שהיה בו די להאכיל 4,229 בני אדם במשך עשרה ימים. המזון אוחסן בחלקו הגדול במקפיאים, שהיו עלולים להתפרק במים. טונות על גבי טונות של חלקי מתכת מן הספינה, היו נשטפים ומאוכלים במי הים במקרה של תקלה במבצע.

תמונת חילוץ הספינה הטובעת בשיטה של גלגול מבוקר  .קרדיט: דון פולי | Scienitfic American
קרדיט: דון פולי

בדרך כלל, מפוצצים או מטביעים ספינות טרופות גדולות כל כך. אך המשרד להגנת הסביבה של איטליה תמך בתושבי ג'יליו שדרשו מחברת השיט קוסטה, בעלת הספינה, לייצב את הספינה ולהשיט אותה ליַבֶּשֶׁת כדי למנוע פגיעה בחופיו הבתוליים ובמימיו הזכים של האי. כמו כן, לאחר שתחולץ הספינה, תוכל המשטרה לחקור את קרביה המוצפים, זירת פשע שבה עשויות להימצא ראיות מפלילות נגד הקברניט פרנצ'סקו סקטינו, המואשם בהריגה ובנטישת ספינה. גופותיהם של שניים מנוסעי הספינה נמצאו לאחר ייצוב הספינה. ענק המתכת יפורק כשתושלם החקירה.

מבצע החילוץ הופקד בידיו של ניק סלואן בן ה-51, מומחה כריזמטי עצמאי לחילוץ ספינות מדרום אפריקה, שרכש לעצמו מוניטין בתחום זה וידוע כמי שאינו חושש ליטול סיכונים. סלואן, שאת שירותיו שכרו שתי החברות המנהלות את מבצע חילוץ הספינה – החברה Titan Salvage, שבסיסה בפלורידה, והחברה האיטלקית Micoperi – התנסה במבצעי חילוץ בכמה מאתרי התאונות הימיות הגדולות בעולם. בטלפון הנייד שלו שמורה תיקיית צילומים של כל הספינות שפוצץ במהלך הקריירה הארוכה שלו.

ואולם, במקרה זה לא נעשה שימוש בחומרי נפץ כלשהם. במקום זאת, משו סלואן ואנשי צוותו את הספינה בשיטה של גלגול מבוקר באמצעות חבלים, הקרויה parbuckling. באמצעות מערכת של כבלים וגלגילות משך צוות החילוץ את כלי השיט העצום והרים אותו אט-אט מבין הסלעים למצב אנכי (ראו איורים בשני העמודים הבאים). עם ייצובה במצב אנכי, הונחה הספינה על גבי שישה משטחים תת-ימיים מסיביים, עשויים פלדה במשקל רב יותר מזה שנדרש לבניית מגדל אייפל. משיכת הספינה ארכה שעות רבות, ולצוות החילוץ הייתה שליטה בנעשה רק עד לשלב מסוים בתהליך. "בשלב הזה הכבידה תתפוס פיקוד," אמר סלואן לפני המבצע. "אם התהליך יתנהל כשורה, הספינה תתיישר מעצמה ותנוח על גבי משטחי הפלדה."

לוּ המבצע לא היה מתנהל כמתוכנן, היו משטחי הפלדה עלולים להישבר והספינה הייתה מידרדרת במדרון התת-ימי כשהיא קורעת בדרכה לגזרים את הצמחייה הימית ומוחצת את האלמוגים לאורך מסלול ההחלקה למעמקי הים. סכנה אחרת שהטרידה את המהנדסים הייתה שהספינה, שמשקלה 114,000 טונות, תתפרק תחת כובד משקלה במהלך חילוצה ותכולתה הרעילה תדלוף למערכת האקולוגית הימית הרגישה, שנפגעה כבר במידה רבה מן הרעש ומן הזיהום שנלוו למבצע החלוץ. "מעטפת הספינה לא תוכננה כדי לעמוד במבצע הרמה מסוג זה," אמר סלואן לכתבת סיינטיפיק אמריקן בסיור פרטי שערך למענה באתר הספינה הטרופה לפני החילוץ. "תוך כדי הרמת הספינה, יהיה אפשר לשמוע כיצד החלקים הפנימיים שלה מתפתלים ומתפרקים, אך אנחנו מקווים שהמעטפת החיצונית תישאר שלמה, ללא פגע," לאחר שהצוות השקיע חודשים ארוכים בחיזוקה. "מעולם לא נערך מבצע כזה," אמר עוד סלואן. "אבל ככל שמתכננים ונערכים יותר, כן יש יותר מזל."

אך גם לאחר מבצע החילוץ עדיין תיוותר לסלואן ולאנשי צוותו עבודה רבה. לפי החוזה, הם נדרשים להשיב את סביבתה למצבה המקורי. עליהם להסיר אפוא את משטחי הפלדה הגדולים ולמלא כל אחד מן החורים שקדחו בקרקעית הים החולית לשם התקנת העמודים שעליהם מוצבים המשטחים. סלואן ביקש להשאיר את מתקן החילוץ במקומו כדי שישמש כאתר לימודי לבית ספר לחילוץ ספינות טרופות. אך תושבי ג'יליו אינם מוכנים שיישאר באזור שריד כלשהו מן התאונה, עדות ליום המר והנמהר שבו הופרה השלווה באי האידילי שלהם.


לקריאה נוספת

מאמר זה פורסם בעיתון Scientific American ותורגם ונערך בידי רשת אורט ישראל

 

0 תגובות