כתב העת המדעי-טכנולוגי הטוב בעולם

"חרב הפיפיות" של המחקר והפרסום המדעי
איך אפשר למנוע שימוש טרוריסטי בממצאים מדעיים?
מאת ברכה רגר

פרסום הוא אחד מאבני הדרך של המחקר המדעי. אין הפרסום נועד רק לפאר את שמו של המדען המפרסם ואת מחקריו, אלא לתרום תרומה אמיתית לקידום המדע. רמת המחקר המדעי של מדינה או מוסד נבחנת גם על פי מספר המאמרים המדעיים שהחוקרים מפרסמים וגם לפי מספר הציטוטים שלו במאמרים אחרים, מספר המורה על חשיבותו.

החוקרים מפרסמים את מאמריהם בתום לב, מתוך רצון לחלוק בידע החדש עם עמיתיהם למקצוע, ועם הציבור בכלל, מתוך אמונה שאכן יעוררו עניין ויתרמו תרומה של ממש לתחום שבו הם עוסקים.

ועם זאת, יש חשש שמא ייעשה שימוש לרעה הרה אסון בתוצאות המחקר המדעי, למשל בטרור ביולוגי (ביו-טרור). הטרור הביולוגי אינו נושא חדש, השימוש באמצעים ביולוגיים ככלי נשק הוא עתיק יומין ויש דוגמאות רבות לכך. בעבר, השתמשו בחיידקים או ברעלים כפי שהם מצויים בטבע כבנשק ביולוגי. אמנות בין-לאומיות שנחתמו בהנהגתו של הנשיא ניקסון בארה"ב הגבילו את השימוש בנשק הביולוגי וחשיבותו התמעטה.

החל משנות ה-90 נעשה שימוש בטכנולוגיות המדעיות החדשות שפותחו. שיטות ההנדסה הגנטית גויסו כדי לפתח זני חיידקים חדשים לשימוש כנשק במלחמה ביולוגית מקצתם אף כאבקות לריסוס.

הטרור הביולוגי, המתעלם מאמנות בין-לאומיות החל לעלות על הפרק כגורם בעל פוטנציאל הרסני ומאיים לאחר המתקפה על מגדלי התאומים בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001, ובייחוד לאחר שליחת מעטפות האנטרקס מיד לאחר מכן. אז הבין העולם המערבי והמפותח שהחלה מלחמה חדשה: מלחמת טרור שנעשה בה שימוש בכלי נשק לא קונבנציונליים, ובכללם נשק ביולוגי.

בשנים האחרונות, דווקא כתוצאה מהתקדמות המחקר המדעי נעשה הביו-טרור מאיים ומסוכן אף יותר. התברר שהידע והשיטות לפיתוח נשק ביולוגי מתקדם ומתוחכם מתפרסמים מדי יום ביומו בעיתונות המדעית, ובכללה בכתבי עת מקוונים באינטרנט. כמו כן, ברור שהאמצעים להפקת אמצעי לחימה ביולוגיים מצויים במעבדות רבות במוסדות מחקר אקדמיים ובמכוני מחקר ממשלתיים ואחרים כחלק מן התשתית המחקרית המקובלת.

מקורות הידע הם עצומים. כיום מתפרסמים יותר מ-10,000 עיתונים במדעי החיים ב-100 מדינות. כמו כן, מתפרסמים אלפי תקצירים וכן כ-4,000 עיתונים המפרסמים מאמרים שלמים ומפורטים באינטרנט. המידע המדעי המתפרסם יכול לספק את הידע למניפולציות הדרושות כדי להפוך מיקרואורגניזמים לא מסוכנים ואפילו בעלי תועלת לאדם, לנשק אכזרי. כל זה יכול להתבצע בעזרת המכשור המדעי המצוי בכל אותן מעבדות.

הטכנולוגיות הדרושות לפיתוח נשק ביולוגי הן אותן טכנולוגיות שבהן משתמשים במחקר ביולוגי. ההנדסה הגנטית, הביוטכנולוגיה והננוטכנולוגיה יכולות להפוך אפוא מטכנולוגיות שפותחו כדי לשרת את בריאותו של האדם לטכנולוגיות המשמידות אותו.

ההכרה באפשרות "השימוש הכפול" ((DUAL USE בידע ובציוד מדעי לצורכי פיתוח נשק ביולוגי מטרידה מדינות רבות ובראשן ארה"ב ובכללם גם ישראל. השאלה העיקרית היא כיצד אפשר להתגונן כנגד השימוש הכפול בידע ובמכשור. האם אפשר לסווג מחקרים לפי פוטנציאל השימוש הכפול שלהם?

בישראל הוקמה ועדה לאומית שדנה בנושא הביוטכנולוגיה בעידן הביו-טרור. מסקנתה הייתה שכל מה שאפשר לעשות הוא להגביר את המודעות של החוקרים באשר לאפשרות של "השימוש הכפול" ולפתח תרבות של "ביו-ביטחון". בעקבות המלצות הוועדה חוקקה הכנסת בנובמבר 2008 חוק שמטרתו "הסדרת מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים". מכוח החוק מונתה מועצה ארצית ובין תפקידיה לייעץ לשר הבריאות בגיבוש הוראות לעניין החזקת מחוללי מחלות ולמנכ"ל משרד הבריאות לגבי הכרה במוסדות הרשאים להחזיק ו/או לבצע מחקרים במחוללי מחלות. לבד מתפקיד הפיקוח של המועצה על מחקרים במוסדות מורשים, כל מחקר שיתגלו בו ממצאים שיש בהם כדי לגרום להגברת האלימות ו/או להגברת יכולת ההעברה ו/או לשינוי טווח המאכסנים של מחוללי מחלה - יוכנס למסגרת הפיקוח.

החוק דן אך ורק בהסדרת המחקר במחוללי מחלות ובהחזקתם. אך אולי באופן עקיף הוא דן גם בנושא השימוש הכפול בתשתיות המחקריות הקיימות. עניין הפרסומים המדעיים נשאר פתוח.

הפיקוח על הפרסומים המדעיים נראה כמעט כדבר בלתי אפשרי. האם בדיקה של הפוטנציאל השלילי של שימוש במידע המתפרסם במאמר הוא בר ביצוע? לדעתי, העמסת "אבני רחיים" נוספות על המדען הישראלי העומד בתחרות מול המדע העולמי היא בלתי מתקבלת על הדעת.

 האם בעזרת חוק והמלצות יהיה אפשר לעצור את השימוש לרעה במחקר המדעי? ימים יגידו.

ברכה רגר היא פרופסור אמריטוס למיקרוביולוגיה ולאימונולוגיה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, לשעבר מדענית ראשית של משרד הבריאות, חברה במועצה להשכלה גבוהה וכיום נשיאת אורט ישראל ויו"ר המועצה האקדמית של אורט.