מהנשמדע 6/11 - מחקרים חדשים ביותר

כלי האבן שהשאירו אחריהם בני האדם הקדומים מעידים על כך שבמשך כ-700 אלף שנה, ממיליון ומאתיים אלף שנים לפני זמננו ועד כחצי מיליון שנים לפני זמננו, הטכנולוגיה קפאה על שמריה. במקומות שונים באפריקה וגם מחוצה לה, הכלים שיוצרו היו גרזני יד מגושמים למדי. ואז, לפני כ-320 אלף שנה, הופיעו בקניה כלים מסוג אחר, קטנים יותר, חדים יותר ומיוצרים בחלקם מזכוכית געשית, שהגיע לשם ממרחק של עשרות קילומטרים. במחקר חדש, חוקרים בדקו את השינויים הסביבתיים שעבר האזור בין 500 אלף שנה ל-320 אלף שנה לפני זמננו, כדי לנסות ולהסביר את הקפיצה הטכנולוגית. הם מצאו שלאחר מאות אלפי שנים בהם האזור היה יציב למדי, הגיעה תקופה של תנודות קיצוניות: ערבות הפכו ליערות ואז שוב לשטחים פתוחים, אגמים נוצרו והתייבשו. אוכלי העשב הגדולים נעלמו ובמקומם הגיעו אנטילופות קטנות וזריזות יותר. השינויים הסביבתיים, משערים החוקרים, הם שגרמו לבני האדם הקדומים לפתח טכנולוגיה טובה יותר וקלה יותר לנשיאה. לקריאת הכתבה באתר מכון דוידסון

חוקרים מארצות הברית ומבריטניה חקרו נתיב עקבות שהותירו אחריהם אנשים שחיו לפני כ-10,000 שנה בפארק הלאומי White sands בארה"ב. הנתיב כלל 427 עקבות לאורך יותר מ-1.5 ק"מ - מסלול העקבות הארוך ביותר שהתגלה עד כה מתקופת הפליסטוקן. ניתוח המידות, העומק, המרחקים ומידת השונות בין העקבות איפשר לזהות שאלה עקבות של אישה צעירה (או שמא גבר צעיר), שנעה צפונה על מישור חלקלק כשהיא נושאת פעוט בן שלוש. לאורך המסלול מופיעים לסירוגין עקבות של הפעוט, כך שכנראה האישה הניחה אותו מדי פעם במהלך המסע. העקבות המובילות חזרה דרומה, שנטבעו כנראה כמה שעות לאחר מכן, היו של אישה בלבד. לדעת החוקרים, אחד ההסברים הוא שהאישה חזרה לבדה, ללא הפעוט. המסע לא היה משעמם: את נתיב העקבות חוצים מסלולי ההליכה של עצלן ענק, שלפי עקבותיו נראה כי הבחין בנוכחותם של בני אדם בסביבה, ושל ממותה קולומביאנית, שלא נראה כי הוטרדה מהנוכחות האנושית, או שלא הבחינה באישה. קריאה בהרחבה (באנגלית)

חוקרים פיתחו צבע לבן שמחזיר כמעט את כל קרינת השמש ומקרר את המשטחים שנצבעים בו. הם מציעים להשתמש בו לצביעת בניינים, ככלי נוסף להתמודדות עם משבר האקלים. הצבע הלבן החדש משלב חלקיקים של סידן פחמתי (CaCO3), חומר זול וזמין מאוד, עם צבע אקרילי סטנדרטי, כמו זה שמשמש לצביעה כיום. החוקרים הראו שבזכות חלקיקי הסידן הפחמתי הצבע מצליח לפזר כ-95.5 אחוז מקרינת השמש וכך מצמצם משמעותית את כמות הקרינה שנבלעת במשטח הצבוע. בנוסף הם הראו שתערובת החומרים בצבע החדש יכולה לפלוט קרינה באנרגיה נמוכה, שמוחזרת ביעילות לחלל בלי להיבלע בגזי חממה שנמצאים באטמוספרה. באחד הניסויים הראו החוקרים שהצבע החדש קירר משטח בכ-10 מעלות צלזיוס בלילה וכ-1.7 מעלות צלזיוס ביום חם. החוקרים מאמינים שבהמשך יוכלו לשדרג את הפיתוח ולגרום לו לקרר בצורה יעילה אף יותר. קישור למחקר המלא (באנגלית)

שביל החלב. התפרצויות כאלה הן פליטה חזקה מאוד של גלי רדיו במשך זמן קצר מאוד – כמה אלפיות השנייה. התופעה קשה לזיהוי והתגלתה רק בעשרים השנים האחרונות, אבל כל ההתפרצויות שנצפו עד כה ביו בגלקסיות רחוקות מאוד. כעת הצליחו חוקרים מרחבי העולם, עם שלושה טלסקופי רדיו, לזהות ולאמת התפרצות כזו בגלקסייה שלנו, שאירעה לפני כמה חודשים. הם גילו כי מקור הקרינה הוא סוג מסוים של כוכב נייטרונים בעל שדה מגנטי חזק במיוחד, המכונה מגנטאר, המרוחק כמה אלפי שנות אור מאיתנו, וכי הוא פולט את גלי הרדיו במקביל להתפרצות של קרני גמא. זיהוי ההתפרצות הראשונה כה קרוב אלינו, יסייע למדענים לפענח את טבען של ההתפרצויות האלה ולהבין מה גורם להן. קריאה בהרחבה באתר שלנו

 

"החיפושית המשוריינת השטנית" (Phloeodes diabolicus) מפורסמת בעמידות הגבוהה שלה למעיכה וללחץ מכני. כעת, חוקרים מארצות הברית ניסו להבין את סודו של השלד החיצוני של החיפושיות האלה.החוקרים בחנו את ההרכב הכימי של השלד החיצוני מצאו החוקרים שהכיטין, אותו רב סוכר שממנו בנוי השלד החיצוני של רוב פרוקי הרגליים, בשילוב עם חלבונים מסוימים, יוצר סיבים שמשתלבים שכבות-שכבות למבנה חזק מאוד, שמסוגל לספוג אנרגיה רבה ולעצור התקדמות של סדקים שנוצרים בו. הרכב החלבונים שנמצאים בשלד החיצוני של החיפושית שונה מאוד ממבנה השלד החיצוני של חיפושיות אחרות החיות באותה סביבה. בנוסף, סריקות CT שנעשו לגוף החיפושיות חשפו תפר מרכזי בצורה ייחודית שמחבר יחד את שתי כנפי החפייה שלה, ושלושה סוגים של חיבורים צדדיים שמחברים את הכנפיים הללו לבטנה. נקודות החיבור בין משטחים וחומרים הן נקודות תורפה ידועות בתחום הנדסת החומרים ולכן ממצאי המחקר עשויים לפתוח דרכים חדשות לחיבור של חומרים ומשטחים, שישפרו את חוזקם, קשיחותם וגמישותם. קריאה בהרחבה באתר מכון דוידסון

דבורים בחקלאות

חקלאים רבים בעולם כולו משתמשים בדבורים בתור המאביקות העיקריות בשדות ובמטעים שלהם. כעת פיתחו חוקרים מארגנטינה שיטה שמעודדת את הדבורים לתת עדיפות להאבקת את השדות החקלאיים על פני פרחי בר סמוכים. ממחקר קודם שלהם אנחנו יודעים שריח הפרחים שהדבורים ליקטו מהם צוף בעבר נטמע בזיכרון של הכוורת ומגדיל את הסיכוי שהדבורים יחפשו אותם שוב. במחקר החדש הם פיתחו ריח מלאכותי המדמה חמניות וגידלו דבורים בנוכחותו. בשלב הבא האכילו את הדבורים בכוורת במזון שבושם בריח הזה ולבסוף שחררו אותן. ממצאי המחקר הראו שהדבורים הללו העדיפו להאביק שדות חמניות, וכך תפוקת זרעי החמניה עלתה ב-57-29 אחוז. בהמשך החוקרים מתכוונים לפתח ריחות נוספים שישמשו לעידוד ההאבקה של גידולים חקלאיים אחרים. קריאה בהרחבה (באנגלית)

דבורים מאביקות חמנייה, באדיבות החוקרים, צילום: וולטר פרינה