איך להכין מסוכריות פשוטות – סוכריות ועוגיות יפהפיות?

בניסוי הנוכחי נשתמש בסוכריות קשות צבעוניות כדי להכין עוגיות וסוכריות חדשות שנראות כמו גבישים מנצנצים!

הניסוי מחייב השגחה של אדם מבוגר!

ציוד וחומרים

סוכריות קשות במספר צבעים

פטיש שניצלים

עוגיות שאוהבים

קעריות (כמספר סוגי הסוכריות)

תבנית סיליקון / תבניות של מאפינס

נייר אפייה

מהלך הניסוי

את מהלך הניסוי ניתן לראות בסרטון הבא, או לעקוב אחרי ההוראות הכתובות מתחתיו.

  1. קחו שלוש-ארבע סוכריות באותו צבע, הוציאו אותן מעטיפותיהן והכניסו לשקית ניילון. עשו אותו דבר עם סוכריות בצבעים אחרים. רסקו היטב את הסוכריות בעזרת מערוך או פטיש עץ. אם הסוכריות עטופות באריזה עמידה כמו צלופן, אפשר לרסק אותן בתוך האריזה.

  2. פזרו שכבה צפופה של שברי סוכריות על גבי עוגיות עגולות טעימות שהכנתם או קניתם מראש. אפשר ואף רצוי לשלב כמה צבעים ביחד. אפשר גם לשפוך שכבה של שברי עוגיות צבעוניים לגומה נפרדת בתבנית של מאפינס, בלי עוגייה מתחת.

  3. בעזרת מבוגר חממו את העוגיות (או הסוכריות) בתנור שחומם מראש ל-150 מעלות. הקפידו לבדוק את מצב הסוכריות בערך פעם בדקה. כשתראו שהסוכריות הותכו חלקית, הוציאו אותן בזהירות מהתנור והניחו לנוזל להתקרר ולהתקשות מחדש. קיבלתם עוגייה בציפוי שמזכיר בצורתו גביש צבעוני מעשה ידי הטבע.

  4. אם התכתם רק את הסוכריות, הניחו להן להתקרר ולהתקשות.הוציאו אותן מהתבנית. הניחו כל אחת מהדיסקיות שנוצרו על גבי עוגייה בגודל מתאים שהכנתם מראש. הכניסו את העוגיות לדקה או שתיים לתנור החם כדי שהציפוי הסלעי יידבק לעוגייה, אך לא יותר. בתיאבון! 


גבישים צבעוניים מסוכריות. העוגיות המצופות | עידן גליקזליג, מתוך הסרטון 

גאודה וגבישים אחרים

בתחילת הסרטון מוצגת גֵאוֹדֵה - או אבן אליהו / תפוח אליהו בשפת היום יום. זוהי (בדרך כלל) אבן גיר פשוטה למראה מבחוץ, אך כאשר שוברים אותה נגלים לעיננו גבישים מנצנצים רבים, לעיתים בצבעים שונים, הדבוקים יחדיו ויוצרים מראה מרהיב עין. גאודה נוצרת במשך אלפי שנים, ואפילו מיליונים במקרה של גאודות גדולות במיוחד, בעזרת תהליכים של המסה של סלעים, וגיבוש מחודש שלהם.


אבן גיר פשוטה למראה מבחוץ, אך כאשר שוברים אותה נגלים לעיננו גבישים מנצנצים רבים."תפוח אליהו" (גאודה) | עידן גליקזליג, מתוך הסרטון

בניסוי הנוכחי אנו יוצרים עוגיות הדומות במראיהן לצברי הגבישים המנצנצים של הגאודה. גביש, או קריסטל, נוצר כאשר החלקיקים הקטנים שמרכיבים את החומר, אטומים או מולקולות או, במקרים רבים, יונים -  אטומים ומולקולות בעלי מטען חשמלי - נמצאים במצב מסודר מאוד. בחלק מהגבישים, למשל, כל חלקיק נמצא בפינה של קוביה, ובאחר כל חלקיק מוקף בשישה חלקיקים אחרים בכל מישור. הסידורים יכולים להיות שונים בין גביש לגביש, אבל בתוך כל גביש יש תמיד אותו סידור, שחוזר על עצמו. חשבו על תפוזים המסודרים בתוך ארגז, או קופסאות שימורים המסודרים בתוך ארון, או גפרורים בקופסת גפרורים. החלקיקים בגביש מסודרים בצורות דומות רק בקנה מידה הרבה יותר קטן, ובכמות הרבה יותר גדולה. 

בטבע יש גבישים שנוצרו לאט לאט, במהלך מאות אלפי שנים בסלעים שבתוכם יש חללים. היווצרות הגביש מתחילה כאשר אל תוך החללים הללו מחלחלים מים, שממיסים איתם מלחים וחומרים אחרים שנמצאים בקרקע. עם השנים המים מתאדים והמלחים נשארים, וכך נוצרים גבישים יפים בסלע. ככל שהגבישים גדולים יותר, נסיק שהם גם עתיקים יותר.

כיוון שאנו רוצים להכין דבר דומה לגאודה, אבל אכיל – אנחנו צריכים לחפש מוצר מזון שמגיע בצורה של גבישים. ישנם שני מועמדים לכך: מלח וסוכר, אבל מאכל שבנוי רק ממלח לא יהיה כל כך טעים. נותרנו עם סוכר.


אנחנו צריכים לחפש מוצר מזון שמגיע בצורה של גבישים - כמו סוכר. עוגיות וסוכריות קריסטלים | עידן גליקזליג, מתוך הסרטון

התכה ופירוק

ואכן – שבירה של סוכריה, הבנוייה מסוכרים מסוגים שונים, חושפת מראה גבישי מנצנץ. עכשיו כל מה שנותר לנו כדי לקבל מראה דמוי גאודה זה להדביק את שברי הגבישים יחד. כמו בגאודה, החומר שיוצר את הגבישים הוא גם מה שמחבר אותם יחדיו. ניתן לעשות את זה בעזרת תהליכי המסה של הגביש במים ואידויים, ובקרוב גם נפרסם ניסוי המראה את התהליך. אבל בעוגיות שלנו נעשה את זה בצורה אחרת, בעזרת התכה ומיצוק. נשנה את מצב הצבירה של הסוכריות ממוצק לנוזל באופן חלקי ביותר, כך שרק השכבה החיצונית של הגבישים תתנזל, ואז נקרר חזרה את הסוכריות כך שהסוכר הנוזלי יתגבש חזרה וידביק את כל הגבישים.

חומרים מוצקים רבים אכן משנים  מצב צבירה כאשר מחממים אותם, והופכים ממוצק לנוזל. אולם יש חומרים רבים אחרים שחימום שלהם לא גורם להם להפוך לנוזל. חומרים אורגניים רבים (חומרים הכוללים תרכובות פחמן, שלרוב נוצרים על ידי יצורים חיים), פשוט מתחילים להתפרק כבר בטמפרטורות נמוכות יחסית. חישבו למשל על פיסת עץ: כאשר מחממים אותה היא בשום מקרה לא משנה מצב צבירה והופכת לנוזל! זאת מכיוון שטמפרטורת הפירוק של העץ נמוכה יותר מטמפרטורת ההיתוך שלו, ולכן אי אפשר להתיך עץ.

טמפרטורת ההיתוך של סוכרים, לעומת זאת, קרובה מאוד לטמפרטורת הפירוק שלהם, לעיתים מעליה ולפעמים מתחתיה. כך למשל הסוכר 'גלוקוז', סוג של סוכר שנמצא בכמות גדולה בענבים, למשל, וגם בסוכריות, ניתך בטמפרטורה של 150 מעלות, וזו גם הטמפרטורה שבה מתחילים בו תהליך פירוק משמעותיים. ואילו הסוכר 'סוכרוז', זה הסוכר הרגיל שיש בכל בית, – פשוט לא ניתך, אלא מתפרק ב-186 מעלות. תהליכי הפירוק של סוכרים פשוטים נקראים 'קרמליזציה' (ובאמת, ככה יוצרים קרמל).

מסיבה זו, התהליך של 'הדבקת' גבישי הסוכריה חייב להיעשות מאוד בזהירות – לכוון את התנור ל-150 מעלות ולא יותר, להסתכל על הסוכריות באופן רציף בעודן בתנור, ולהוציא אותן מהתנור ברגע שמבחינים שהן מתחילות להינתך. אחרת – הסוכרים שבסוכריה יתחילו 'להתקרמל', תהליך לא רצוי במתכון שלנו, שנוכל להבחין בו אם נראה צבע חום הנוצר בסוכריות.

התוצאה סוכריות ועוגיות – יפות מראה, דמוייה גאודה. לגבי הטעם – לחובבי הסוכריות ;-) רק איכלו בזהירות כי הסוכריות קשות! בתאבון.

0 תגובות