מלך האריות הניאנדרטלי

אריות, כך נדמה, הסעירו תמיד את דמיונם של בני האדם. דמותם מביטה אלינו מיצירות אמנות רבות מספור לאורך ההיסטוריה והפרה-היסטוריה, מציורי מערות בני עשרות אלפי שנים ועד סרטי אנימציה של דיסני. אנשים כתבו עליהם שירים וסיפורים, התפעלו מהחוזק והחן שהפגינו, וייחסו להם תכונות של אצילות ומלכותיות. 

יש, כמובן, גם צד אפל יותר ליחסים בין בני אדם ואריות. כאוכלי בשר גדולים, אריות נמצאים בראש שרשרת המזון כמעט בכל מקום שבו הם נמצאים, ומסוגלים בהחלט גם להרוג ולאכול בני אדם, במיוחד אם אלו לא מצוידים בנשק מודרני. במהלך האבולוציה האנושית אריות גם התחרו בבני אדם, לא רק מהמין שלנו אלא גם ממינים מוקדמים יותר, על טרף ועל מקומות מחיה. זה נכון לאפריקה, היבשת שבה התרחשה רוב האבולוציה שלנו במיליוני השנים האחרונות, וגם לאירופה, שכן עד לפני כ-12 אלף שנים חי ביבשת זו מין נפרד של אריה, אריה מערות (Panthera spelaea). 

אריה המערות היה דומה מאוד לאריות המודרניים שאנחנו מכירים, אך גדול מהם במקצת, עם חוטם מוארך יותר. בציורי המערות יש לו ייצוג נכבד, אך לאף אחד מהאריות המצוירים אין רעמה. היות שלא סביר שהציירים התעלמו ממאפיין בולט כל כך, החוקרים משערים שאריות המערות, גם הזכרים שביניהם, לא התברכו ברעמת שיער מרשימה. 

אריה ללא רעמת שיער מרשימה. ציור קיר בן 36 אלף שנים של אריה מערות במערת שובה בצרפת | מקור: Philippe Psaila / Science Photo Library

מפגשים עם אריה מערות

אבותינו, מהמין הומו ספיינס, הגיעו לאירופה לפני כ-40 אלף שנים או קצת יותר. אבל כבר לפני כן, במשך מאות אלפי שנים, היו אנשים באירופה – ניאנדרטלים וגם מינים אחרים, כמו הומו היידלברגנסיס. הקו המבדיל בין המינים אינו תמיד ברור, ולעיתים קרובות יש ויכוח בנוגע לשיוך המדויק של מאובן זה או אחר. אותם אנשים קדומים נתקלו בוודאי באריה המערות, אך יש מעט מאוד ראיות למפגשים כאלו: רק כמה עצמות אריה, פה ושם, עם סימני חיתוך שנוצרו מכלי אבן. אין זה אומר שאותם אנשים הרגו את האריה – בהחלט ייתכן שהם מצאו אותו כשכבר היה מת.

במאמר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים מגרמניה מציגים בפעם הראשונה ראיות לכך שניאנדרטלים עסקו בציד של אריה מערות. עצמות האריה, בנות 48 אלף שנים, נושאות סימנים לפגיעה של חנית, לצד הסימנים המוכרים יותר של חיתוך בסכין, שנעשו לאחר המוות. בנוסף, המאמר כולל ניתוח של עצמות אריה ממקום אחר, בנות 190 אלף שנים, שמראות שכבר אז אנשים עשו שימוש בגופו של אריה מת. לטענת החוקרים, אותם אנשים קדומים הסירו את פרוותו של האריה אך שמרו את כפות רגליו שלמות.

ראיות לסימני פגיעה מחנית ולחיתוך בסכין. ציידים ניאנדרטלים מבתרים אריה שצדו | מקור: Julio Lacerda/ NLD

מכה מחנית עץ 

אנחנו יודעים לא מעט על קרובי משפחתנו הניאנדרטלים, שכנראה היו אלו שצדו את האריה לפני 48 אלף שנים. הם לא היו טיפשים ופרימיטיביים כפי שהוצגו בתחילה, אלא דמו לנו מאוד, גם במראה וגם בהתנהגות. אנחנו יודעים שהם אכלו בשר, ושהם שיתפו פעולה בציד של חיות כמו יחמורים. אבל ציד של חיה מסוכנת כמו אריה הוא דבר שונה.

עצמות האריה הניצוד התגלו סמוך לסייגסדורף שבדרום גרמניה. באחת מצלעות האריה היה חור באורך של יותר מסנטימטר, מכלי שחדר לצלע ונתקע שם. החוקרים בחנו בקפידה את הפגיעה והשוו אותה לפגיעות שנוצרו מכלי אבן, מכלי עץ, וגם משיניים. מסקנתם הייתה שהיא נוצרה מחנית עץ. "הפגיעה התאימה ממש טוב לפגיעות מציד", אמרה אנמיקה מילקס (Milks), אחת החוקרות החתומות על המאמר, בריאיון לכתב העת המדעי Science. "היא לא יכולה הייתה להיגרם משום דבר אחר, רק מחנית".

שחזור של זווית הפגיעה העלה שהחנית נכנסה דרך הבטן, ככל הנראה כשהאריה שכב על האדמה. גבריאל רוסו (Russo), שהוביל את המחקר, אמר לניו-יורק טיימס שייתכן שהצייד הפתיע את האריה כאשר ישן. אפשרות אחרת היא שכמה ציידים נלחמו בו ופצעו אותו במשך זמן מה, ואז, "כאשר הטורף היה מותש ושכב על הארץ, הם הנחיתו מכת חנית אחרונה כדי להרוג אותו", אמר רוסו.

איננו יודעים מדוע החליטו האנשים הקדומים לצוד את האריה. העצמות מעידות שהוא היה זקן למדי, ואולי גורש מהלהקה שלו, כפי שקורה לאריות זקנים כיום. "אריה זקן אולי היווה איום לניאנדרטלים, או התחרה בהם על טרף", אמר רוסו. "אולי הניאנדרטלים ראו בו הזדמנות לציד קל יחסית, או ראו בציד של אריה דרך להוכיח את עצמם".

החוקרים הסיקו שהפגיעה בצלע קרתה מחנית עץ. גולגולת ומסביבה עצמות אחרות של אריה מערות | מקור: Volker Minkus / NLD

פרווה עם משמעות סמלית

הממצאים המוקדמים יותר, מלפני כ-190 אלף שנים, נמצאו ב"מערת החד-קרן" (Einhornhöhle) במרכז גרמניה. שלוש העצמות שנמצאו שם שייכות לכף רגל של אריה, ושתיים מהן שלמות לחלוטין, ללא כל סימני חיתוך עליהן. הסימנים על העצם השלישית מתאימים לחיתוך שמטרתו לפשוט את עור האריה. החוקרים משערים אם כך שהעור נפשט ממש מקצה הרגליים, כך שנשאר שלם וכלל גם את הכפות, כולל העצמות שנמצאו. לפיכך, הם אומרים, לא מדובר רק בהסרת העור כדי להגיע לבשר: האנשים הקדומים רצו לשמר את פרוות האריה כמות שהיא והשקיעו בכך זמן ומאמץ. 

"זה הגיוני רק אם לפרווה הייתה איזושהי משמעות סמלית עבורם", אמר תומס טרברגר (Terberger), שהוביל את המחקר על העצמות ממערת החד-קרן, ל-Science. "הם בכוונה השאירו את הכפות עם הפרווה, וזו החלטה אסתטית", הוסיף רוסו. "היה הרבה יותר קל לחתוך את העור במפרק".

אנחנו יכולים רק לשער מדוע היה חשוב לניאנדרטלים להשיג פרווה שלמה של אריה. אולי ראו בה חפץ נחשק, מתנה ראויה לראש השבט או לאדם אהוב. אולי השתמשו בה כדי ללמד את הילדים על האריות המסוכנים. אולי היא שימשה בטקסים כלשהם, כשאנשים לבשו את הפרווה והעמידו פנים שהם עצמם אריה מערות. ואולי הם סתם חשבו שזה נראה מגניב כשטיח לרצפה או קישוט לקיר. 

"מבחינה אקולוגית, האריות נמצאו באותה רמה של הניאנדרטלים, ואולי היו ציידים חזקים אפילו יותר", אמר רוסו לניו-יורק טיימס. "להיות הבעלים של חלק מחיה יוצאת דופן שכזו, לגעת בו ולהציג אותו, זו בטח הייתה זכות גדולה. זו הרגשה שאני בטוח שאנחנו חולקים עם הניאנדרטלים".