תאי עור מהונדסים נגד סוכרת

העכברים באוניברסיטת שיקגו קיבלו מזון עשיר בשומן, אך בניגוד לחבריהם הם העלו במשקל רק מעט. הם גם כמעט ולא פיתחו עמידות לאינסולין, שקשורה לעלייה במשקל ועלולה להוביל לסוכרת. מה הסוד שלהם? תאים בעורם מבטאים חלבון המבקר את רמת הסוכר בדם, ושומרים עליהם רזים ובריאים יותר.

החלבון המדובר הוא GLP-1, והוא משחק תפקיד בשחרור אינסולין כשרמת הסוכר בדם עולה, בהגנה על תאי הלבלב המייצרים אינסולין, בעיכוב של הורמונים הגורמים לשחרור סוכר לדם ועוד. יש מחקרים המראים כי הוא יעיל בהורדת רמת הסוכר בדם אצל חולי סוכרת, אך הוא נהרס בקיבה ולכן אינו יעיל כתרופה הניתנת דרך הפה. גם בהזרקה לדם הוא אינו יעיל, משום שהוא מתפרק במהירות.

במחקר החדש החוקרים עקפו את הבעיות הללו בכך שגרמו לתאי העכבר לייצר בעצמם את החלבון. הם לקחו תאי עור מעכברים, גידלו אותם בתרבית במעבדה ובעזרת מערכת קריספר החדירו לתוכם את הגן ל-GLP-1.

לאחר מכן נתנו החוקרים לתאים המהונדסים לגדול ולהתפתח לרקמת עור, והשתילו את העור בעכברים. כ-80 אחוז מהשתלים נקלטו בהצלחה, ייצרו את החלבון ושיחררו אותו לדם. אך התאים המהונדסים לא עשו זאת כל הזמן, אלא רק כאשר נחשפו לחומר מסוים. כך יכלו החוקרים לשלוט ברמת החלבון, ולגרום לתאים לייצר אותו או להפסיק את ייצורו בעזרת חומר שניתן לעכברים דרך הפה.

כאמור, כאשר התאים ייצרו את החלבון, הוא השפיע על משקלם ובריאותם של העכברים שקיבלו תזונה עתירת שומן: הם עלו במשקל פחות, ונטו פחות לפתח עמידות לאינסולין. בשיטה זו החלבון משוחרר ישירות לדם ולא עובר דרך הקיבה, ומכיוון שהתאים יכולים להפרישו כל הזמן, אין זה משנה שהוא אינו נשאר בדם לאורך זמן.

עתיד חדש

בשלב הבא הראו החוקרים שאפשר לגרום גם לתאי עור של אדם לבטא את החלבון. הם אפילו השתילו את התאים המהונדסים האלה בעכברים, וראו שהם מייצרים את החלבון ומשחררים אותו לדם כמצופה.

יתרון נוסף של השיטה הוא שחלק חשוב ממנה כבר נוסה בהצלחה בבני אדם: גידול תאי עור בתרבית והשתלתם בחזרה באדם שממנו נלקחו היא שיטה שמשמשת רופאים כבר שנים לא מעטות, בטיפול בנפגעי כוויות. אמנם בטיפולים אלו לא מדובר בתאים מהונדסים גנטית, אך ההשתלה בשני המקרים נעשית בצורה זהה. העובדה שמדובר בשיטה ידועה ובטוחה ודאי תעזור לשיטה החדשה להגיע מהר יחסית לניסויים קליניים בבני אדם.

שיאויאנג וו (Wu), ראש צוות את המחקר, אמר בהודעה לעיתונות "לא ריפאנו סוכרת, אבל השימוש בתאי עור עשוי להיות גישה טיפולית ארוכת טווח ובטוחה, שתעזור לאנשים עם סוכרת ועודף משקל לשמור על רמת הסוכר שלהם בצורה טובה יותר".

ובעתיד, ייתכן שזו לא תהיה רק סוכרת. באותה שיטה אפשר לגרום לתאי העור לבטא שלל חלבונים החסרים אצל חולים במחלות שונות. תאים המייצרים חלבוני קרישה, למשל, יוכלו למנוע דימומים אצל חולי המופיליה. מחקרים כאלו סוללים את הדרך לעתיד שבו נקבל את החומרים שהגוף שלנו, מסיבה זו אחרת, אינו מסוגל לספק לא מזריקות אלא מהתאים שלנו-עצמנו, שיושתלו חזרה בגופנו לאחר שעברו שינוי במעבדה.