למה השיער שלנו מלבין?

לרובנו זה יקרה, יום אחד נגלה שערה לבנה. ואז עוד אחת ועוד אחת. מנגנון צמיחת השיער שלנו, כמו מנגנונים טבעיים אחרים בגופנו, מזדקן עם השנים, ואחת התוצאות היא שבהדרגה שערותינו מאבדות את צבען ומלבינות. כיום, ככל שהידע שלנו על הביולוגיה של התא מתפתח, אנחנו לומדים להבין יותר ויותר גם את תהליך הלבנת השיער, ואולי אפילו מתקרבים למצוא לו פתרונות.

כבר בימי קדם ביקשו אנשים להבין מדוע השיער מאפיר או אף מלבין לחלוטין כשאנו מזדקנים. אחד ההסברים הנפוצים היה שהצבע אובד בעקבות הצטברות הידע והחוכמה שבאים עם הגיל. נראה כי מהסיבה הזאת, אלת החוכמה אתנה תוארה לא פעם במיתולוגיה היוונית כדמות נשית כסופת שיער. תצפית אחרת לימדה את הקדמונים לייחס את התהליך למתח נפשי גבוה, ואכן בסיפורים רבים, בעבר וגם בימינו, מתוארות דמויות ששערן הלבין בִּן לילה בעקבות אירוע טראומטי במיוחד.

כיום אנחנו יודעים ששער הראש נוצר בתהליך דינמי ומחזורי, שבמידה מסוימת אפשר להקביל אותו לחילופי העונות באזורי האקלים הממוזג. הצמיחה מתחילה בשלב האנגן (Anagen), השקול לאביב ולקיץ. השלב הזה נמשך 7-2 שנים ובמהלכו השערה גדלה ומתארכת. הסתיו – שלב הקטגן (Catagen), הוא תקופת מעבר קצרה של כעשרה ימים, שבמהלכה זקיק השערה מתכווץ ומתנתק מהמנגנון העורי שמזין אותו. החורף, שלב הטלוגן (Telogen), הוא תקופת מנוחה של כשלושה חודשים, שבמהלכה השערה נושרת ונוצרים מחדש התנאים לצמיחת שערה. לבסוף נוצרת שערה חדשה ומתחיל מחזור חדש. המעגל הזה עשוי להימשך כל חיינו, ואורכו וחוסנו של כל שלב מושפעים בין השאר מגורמים כמו גיל, מתח, תזונה וגנטיקה.

מה שנותן לשיער את הצבע הוא פיגמנט (צִבען) בשם מֵלָנִין. שערות האדם מתפתחות בתוך זקיקים הטבועים בעורנו: חללים צינוריים זעירים שעוטפים את שורש השערה. בתוך הזקיק, תאים שנקראים מלנוציטים מייצרים מלנין, שחודר לתוך השערה ומעניק לה את צבעה. צבע השיער משתנה בהתאם לסוג המלנין וכמותו. יש שני סוגים של מלנין: אומלנין (Eumelanin), שצבעו חום או שחור, ופאומלנין (Pheomelanin) הצהוב-אדום. השילוב של שניהם אחראי למגוון הרב של גוני השיער, משחור ועד בלונדיני וג'ינגי.

עם הגיל המלנוציטים מאבדים בהדרגה את יכולתם לייצר מלנין, ובעקבות זאת השערות מלבינות בזו אחר זו. עד לאחרונה לא היה ברור מדוע זה מתרחש ולמה יש אנשים ששער ראשם מתחיל להאפיר עוד לפני גיל 30, בשעה שאחרים שומרים על צבע שערם המקורי אפילו בזקנתם. מחקר שפורסם בחודש אפריל השנה בכתב העת Nature מצביע על מקור אפשרי מעניין – יכולת התנועה של תאי גזע.

לרוב התאים בגופו של אדם בוגר יש תפקיד ייחודי וקבוע, למשל תאי שריר אינם יכולים להפוך לתאי דם, ותא בדופן הלב לא יהפוך לפתע פתאום לתא עצב. יוצאי הדופן הם תאי הגזע – תאים שטרם קיבלו את התמחותם הסופית ויש להם פוטנציאל להתפתח לכמה סוגים שונים של תאים. זקיקי שיער מכילים מאגר של תאי גזע שיכולים להפוך למלנוציטים ועל ידי כך לחדש את ייצור המלנין. במצב תקין, אחרי ששערה זקנה נושרת חלק מתאי הגזע המלנוציטיים נודדים ממקומם המקורי בזקיק השיער ומגיעים אל בסיס השערה, שם הם צובעים את השערה החדשה שמתחילה להיווצר. המחקר החדש מראה שעם הגיל תנועת התאים הללו פוחתת וחלקם לא מצליחים לנדוד ליעד הנכון. כך צומחת שערה לבנה, עם פחות מלנין.

היכולת לייצר מלנין פוחתת עם הגיל. תא מלנוציט מייצר מלנין | Designua, Shutterstock

הצבע של מתח נפשי

כאמור, כבר לפני מאות שנים זיהו אנשים קשר אפשרי בין הלבנת השיער למצב הנפשי, ובמיוחד למצבים טראומטיים. עם זאת, עד לאחרונה לא היה הסבר טוב לאופן שבו מתח נפשי עלול להשפיע על צבע השערות שלנו.

כבר שנים רבות ידוע שבמצבי חירום או סכנה מופעלת בגופנו תגובת "הילחם או ברח" (Fight or Flight) – מנגנון עצבי והורמונלי שמכין את הגוף לתגובה מהירה ויעילה לאיום. במחקר שפורסם בשנת 2020 מצאו מדענים מאוניברסיטת הרווארד, ובהם החוקרות הישראליות ענבל רחמין ואביב רגב, שתהליכים שמעורבים בתגובה הזאת גורמים נזק קבוע לתאי גזע מלנוציטיים.

מתברר שבמצבי מתח כאלה, תאי עצב בגופנו משחררים הורמון בשם נוראפינפרין, שבין השאר משמיד את תאי הגזע המלנוציטיים בזקיקי השיער. בנוסף, התגובה הפיזיולוגית שלנו למתח עלולה לחולל עקה חִמצונית – עלייה בכמות הרדיקלים החופשיים שפוגעים בפעילות התאים. בדרך כלל גופנו יודע להפיק נוגדי חמצון ולמנוע את הנזק, אך במצבי מתח הייצור שלהם פוחת, ובין התאים שעלולים להיפגע מכך נמצאים גם המלנוציטים.

תהליך דינמי ומחזורי הנמשך לאורך החיים. שלבי צמיחת השערה | Tartila, Shutterstock

מה אפשר לעשות?

אובדן צבע השיער הוא תהליך שקשור קשר הדוק לגיל, ולצערנו עדיין לא נמצאה דרך לעצור את הזמן. עם זאת, זה לא אומר שאין מי שמציעים דרכים להתמודד עם היעלמות הפיגמנטים משערותינו.

הדרך הנפוצה ביותר היא צביעת השיער, שאומנם לא מונעת מהשערות להלבין, אך מסתירה היטב את התהליך. מחקרים מסוימים מראים שחוסרים בוויטמינים B12, D ו-E וחוסר במינרלים ברזל ונחושת עשויים לגרום למצב עקה חמצונית, כמו במצבי מתח, ולהאיץ את תהליך ההלבנה, לפחות אצל חלק מהאנשים. בנוסף, גם מצבים רפואיים כגון הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, מחלות אוטואימוניות ומחלות עור שונות יכולים לזרז את תהליך הלבנת השיער, במקרים כאלה מן הסתם מומלץ לפנות לרופא. לכולם מומלץ לאמץ אורח חיים בריא הכולל הימנעות מעישון, פרקטיקות מרגיעות כמו פעילות גופנית, מדיטציה או יוגה, שמפחיתות את המתח הנפשי.

בחנויות הפארמה והטבע אפשר למצוא עוד שלל תכשירים ו"פתרונות טבעיים" שמבטיחים לעכב את תהליך ההלבנה, אולם לא ידוע לנו כיום על טיפולים כאלה שעמדו בהצלחה בבחינה מדעית מדוקדקת והוכיחו את יעילותם. יש מטפלים טבעיים שממליצים על תזונה עשירה בנוגדי חמצון ועל שימוש בשמנים אתריים מסוימים, שלדבריהם עשויים להאט את האפרת השיער, אך לא ברור אם יש להבטחות הללו בסיס מדעי יציב.

עם כל גילוי חדש אנחנו מתקרבים צעד נוסף לקראת הבנת התהליך הביולוגי והגנטי של הלבנת השיער, ולמצוא מה גורם לו ואיך בדיוק הוא מתרחש. אולי בבוא היום נמצא דרכים לחדש את ייצור המלנין בשערות שהלבינו, לשחזר את צבע השיער המקורי שלנו ותכונות נוספות שלו, ואולי אפילו להעניק לשערותינו צבעים חדשים ומפתיעים.