הקרב על עצי הזית

בקיצור:

• חרקים מפיצים את החיידק קְסילֶלָה בכרמי זיתים בדרום איטליה. הרשויות משערות שהוא גורם למחלה שהורגת את עצי הזית, וכורתות כרמים בניסיון למנוע הדבקה נרחבת יותר.
• בלי ודאות בדבר האופן שבו החיידקים פוגעים בעצים, המדענים מסרבים לתמוך בכריתות הרבות. קוטלי חרקים ופעולות חקלאיות משופרות יוכלו אולי להאט את המחלה.
• החקלאים אומרים שהמדענים ופקידי הממשל זוממים להשמיד שלא לצורך את כרמיהם. הם טוענים שהעצים שרדו אסונות רבים במשך יותר מאלפיים שנה.
• אם המחלה תתפשט ותהרוג עוד עצים, מחירי שמן הזית עלולים לנסוק, והתעשייה הים תיכונית הזאת עלולה לגווע.

עצי הזית האגדיים של חבל פּוּליה באיטליה מפיקים שמן מן המשובחים בעולם. אלפי משפחות של חקלאים מוסקות וכובשות את זיתיהן לשֶמֶן מימים ימימה. גזעיהם המתפתלים של הזיתים, אחדים מהם בני 2,500 שנה לפי תיארוך באמצעות איזוטופים של פחמן, הם מרכיב יסודי בנוף המקומי לא פחות מן הטירות ומן הים. הם עמדו במאות שנים של פלישות, מלחמות, בצורות ושפל כלכלי. גם בימים הקשים ביותר, כרמי הזיתים העניקו תקווה לעתיד. ולפתע פתאום, העצים מתים, כנראה בגלל חיידק זר, קְסילֶלָה פַסטידיוסה (Xylella fastidiosa) שמו, והאסון מזכיר לתושבים את מגפת "המוות השחור". חרקים מעבירים את החיידק מעץ לעץ והוא הורס את הכרמים בזה אחר זה.

הרשויות באיטליה נוקטות צעדים חריפים. ב-7 ביולי 2015, למשל, הורה ג'וזפה סילֶטי, ראש מחלקת פוליה במטה היערנות של איטליה והממונה על הדברת הקְסילֶלָה, לכ-20 מאנשיו לפשוט בחמש לפנות בוקר על אזור סמוך לעיירה אוֹריה, ובו כמה כרמים קטנים, ולכרות שם יותר מ-40 עצי זית עמוסי פרי. הם באו בשאגת מסורים, בלי להזהיר מראש את בעלי הכרמים או את ראש המועצה קוזימו פֶרֶטי. יותר מ-30 שוטרים מיחידת עלית מיוחדת שנועדה להשתלטות על הפרות סדר הצטרפו לכורתים כדי לרסן את החקלאים, את משפחותיהם ואת שכניהם. בעלי הזיתים צפו באימה בלבושי המדים הטובחים בעצים העתיקים ועוקרים את השורשים הסבוכים מן האדמה. עקירת עצי הזית הייתה בעיני התושבים סמל להרס המסורת עמוקת השורשים של האזור. תושבים זועמים נופפו באגרופים וצעקו "רוצחים!" שתי נשים בשנות ה-50 לחייהן, דור שלישי למגדלי זיתים, התרתחו כל כך על שכרמיהן נעקרים, עד שהחלו להכות את השוטרים והם נאלצו להרחיקן מן המקום.

פשיטות כאלה הן עניין שבשגרה כעת. במהלך השנתיים שעברו מאז שהתגלה לראשונה חיידק הקְסילֶלָה ב"עקב המגף" של איטליה, אזור המכונה בשם סַלֶנטוֹ, הושמדו יותר ממיליון עצי זית, אם בציפורני הקְסילֶלָה ואם בידי הרשויות המנסות לבלום את התפשטות המגפה. אבל החקלאים ופעילי הארגונים השונים טוענים שהשמדת העצים מגוחכת מפני שהרשויות לא הציגו שום ראיה לכך שהעצים שהן כורתות אכן נגועים במחלה.

מעמדו של המדע באיטליה רעוע. ככלות הכול, זאת המדינה שבה הרשיע בית משפט שישה מדענים ופקיד ממשלה באשמת הריגה משום שכשלו בחיזוי רעידת האדמה שהִכּתה בל'אקווילה ב-2009. הרשעת המדענים בוטלה לבסוף בערכאה גבוהה יותר, אבל אי האמון הכללי במדע הוא מאפיין איטלקי ממש כמו שמן הזית. באביב 2015 פשטה המשטרה על משרדי מכון המחקר הראשי שחוקר את הקְסילֶלָה בעיר בַּארי, והחרימה מחשבים ותיקיות. השוטרים ניסו כנראה להתחקות אחר עקבות כספיים, או ראיה אחרת כלשהי, שיוכיחו שהחיידק לא הגיע לאזור במקרה. לנוכח היחסים המתוחים, המדענים נותרים מאופקים כל עוד אין בידם נתונים ודאיים מעבר לכל ספק, התנהלות שמזינה עוד יותר את מעגל החשדנות הקשה.

זאת ועוד, מתוך כ-60 מיליון עצי הזית הגדלים בפוליה, רק 30 אלף מצויים במעקב של חוקרים מקומיים בשעה שמאות אלפי עצים אחרים עומדים בפני סכנת כריתה, מה שלא תורם לשיפור היחסים. האמון רעוע גם מפני שאפילו המומחים המלומדים ביותר באיטליה ובעולם כולו אינם יודעים כיצד בדיוק משמיד הקְסילֶלָה את עצי הזית. ולכן, השאלה המטרידה, האם אכן החיידק הזה הוא שגורם למגפה, עודנה פתוחה. החיידק נמצא ברבים מן העצים המתים, אבל עד כה שום בר־סמכא לא הצליח לקשור בין הדברים באופן חד משמעי.

יש חוקרים המשערים שהחיידקים עוצרים את זרימת המים מן השורשים אל העלים וכך מייבשים את העץ. אבל ייתכן שהמוות עצמו נגרם בשילוב עם גורמים אחרים, כמו פטריות וטפילים נפוצים, אם כי המדענים טרם ביררו מה בדיוק חלקו של כל גורם. קושי נוסף נובע מן העובדה שכשחיידקי קְסילֶלָה מדביקים צמחים אחרים, ולא עצי זית, הם מתנהגים באופן שונה, שמקל את ההתגברות עליהם. חבל פוליה הוא המקום הראשון שבו קְסילֶלָה תקף עצי זית ולכן אין בידי החוקרים תוצאות של מחקרים קודמים. יש מומחים הסבורים שהחיידק הופיע באזור לראשונה לאחר שמרכז גינון מקומי ייבא הרדופים נגועים מקוסטה ריקה, שם תועד אותו זן של החיידק (יש שלושה זנים שונים).

הבנת האופן והעיתוי שבהם עברו חיידקי הקְסילֶלָה לעצי זית תהיה בגדר ניצחון מדעי. אבל הרשויות אינן ממתינות להשגת הניצחון הזה. הן אינן בודקות את מרבית העצים המתים בשל היעדר מימון ובשל תחושה חזקה שעליהן לפעול, באופן מידי, כדי לבלום התפשטות נוספת. הפחד הגדול הוא שהמחלה תתפשט צפונה ותכה בלב תעשיית הזיתים הרווחית של פוליה, שם מפיקים יותר שמן זית מבכל אזור אחר באיטליה. מדינות סמוכות חוששות אף הן שהמזיק יתקדם לתוך היבשת ואולי אף יעבור לגפנים, לשקדים ולדובדבנים. פקידים בכירים בתחום החקלאות באיטליה אומרים שב-2015 בלבד פחתו הרווחים מייצור שמן זית בפוליה ביותר מ-225 מיליון דולר. ואולם, אם לב האזור ייפגע מן החיידק, הסכום עלול בקלות להכפיל את עצמו פי ארבעה, והדבר יעלה את מחיר שמן הזית בכל העולם.

ועם זאת, יש דבר אחד המאחד את הקהילה המדעית: אף על פי שהמדענים משוכנעים כמעט לגמרי שחרק זעיר ששמו קצפית הרוק (Philaenus spumarius) הוא המעביר את החיידקים, קטילתו באמצעות שימוש נרחב בחומרי הדברה תגרום לנזק משני כבד. ההדברה תרעיל את יבול הזיתים, תפסול את הזיתים ואת השמן שיופק מהם ותגדיר אותם כבלתי ראויים לצריכה במשך פרק זמן של עד עשר שנים. הכימיקלים גם יחסלו את הצמחייה שבסביבת העצים. אגרונומים טוענים ששימוש זהיר בקוטלי מזיקים אפשרי רק על השיחים שלרגלי העצים בתקופת ההתרבות של הקצפית. קהילות המדענים והחקלאים באיחוד האירופי גורסים אפוא שהדרך היחידה לעצור את המגפה היא ליצור אזור חיץ: כריתת כל העצים ברצועה רחבה הנמתחת ממערב למזרח שתפריד את העצים המתים והגוססים שמדרום לעיר לֶצֶ'ה מן העצים שעדיין לא נדבקו מצפון לה. אם מגלים עץ נגוע בקְסילֶלָה בקרבת אזור החיץ, מציירים על כל העצים ברדיוס של 100 מטרים ממנו סימן איקס בצבע אדום הניגר כדם על פני קליפת הגזע העבה והמחורצת, כדי לסמן שגם אותם צריך לכרות. ואז, בלי התרעה, באים סוכני שירות היערנות עם המסורים החשמליים שלהם.

החקלאים, המכירים את הכרמים טוב מכולם, טוענים בתוקף שבין העצים המסומנים יש גם עצים בריאים שאין צורך להקריבם. המדענים העורכים סיורי בדיקות ברחבי פוליה מתאמצים להשיג נתונים טובים יותר. אבל הגברים עם המסורים מקדימים אותם.

מוות לחרקים ולעצים

דונאטו בּוֹשִיָה, וירולוג העומד בראש יחידת אזור בַּארי של המועצה הלאומית למחקר במכון להגנה בת־קיימא של הצמחייה באיטליה, הוא המדען המוביל את חזית הקרב הזה, הדל במודיעין. הוא שומר על איזון עדין בין ניהול המחקר ובין פיוס התושבים המגלים ספקנות או בוז כמעט לכל מעשיו. בּוֹשִיָה הוא שזיהה את החיידק לראשונה ב-2013 בכרמי הזיתים של חותנו דרומית ללֶצֶ'ה. "ידעתי שזה משהו חשוב," סיפר לי במעבדתו בבַּארי כשנזכר כיצד קרא לו חותנו לכרם והראה לו "משהו לא בסדר". "אז עדיין לא ידעתי שעד עכשיו, כמעט שנתיים אחר כך, עדיין לא נמצא את התרופה, שניתקל בכל כך הרבה קשיים ושנאבד כל כך הרבה זמן יקר בניסיון לבלום את ההתפשטות."

בּוֹשִיָה מתייחס בדבריו למשחק המתסכל, שהתפתח עם הזמן, שבו עולה התנגדות אפילו להצעות המניעה הבסיסיות ביותר. הוא אחד מכמה מדענים שמתנהלת נגדם חקירה משפטית בחשד לעבֵרות בטיפול בהשלכות ההתפרצות. ובכל זאת הוא בוחר להמשיך קדימה תוך ניסיונות לאזן בין מה שצריך לעשות כדי להציל את העצים מצד אחד ובין מה שאפשר להשיג בפועל מצד אחר.

לדוגמה, מאחר שאי אפשר להשתמש באופן נרחב ובר־קיימא בחומרי הדברה נגד הקצפית, בּוֹשִיָה טוען שפעולות חקלאיות נכונות אחרות הכרחיות לצמצום אוכלוסייתה, כמו סילוק הצמחייה והעשבים שבהם החרקים מתרבים וריסוס ממוקד ומבוקר מאוד של קוטלי חרקים אם מגלים אותם על חופות העצים. אבל חקלאים רבים מסרבים אפילו לנסות את הריסוס הממוקד, הוא אומר, מחשש שלא יוכלו להשתמש בשמן אחר כך. "אין נשק אחד שינצח את החיידק הזה, לכן עלינו ליישם תכנית משולבת לבלימת [התפשטותו]," הוא אומר ומכוון גם לפעולות החקלאיות הנכונות לשם דילול אוכלוסיית החיידק וגם לכריתת עצים באזור החיץ למניעת התקדמותו הגאוגרפית. "אבל גם הפעולות האלה לא יפעלו אם לא כולם יירתמו לביצוען."

אחד הדברים היחידים שבטוחים בדרמה הזאת הוא שחרקים נגועים בקְסילֶלָה מפיצים את החיידק כשהם נעים מעץ לעץ ומנקבים את העֵצָה כדי להיזון ממנה (העצה היא רקמת הצמח המכילה חומרים מזינים). האויב המשוער, קצפית הרוק, נפוצה באזור. אבל ייתכן שגם ציקדות, ששירת החיזור הצורמת שלהן כמעט מחרישת אוזניים בכל כרמי הזיתים של פוליה, מפיצות את החיידק. אבל עד לכתיבת המאמר לא נבדקו ציקדות באופן שיטתי, משום שכמעט אי אפשר ללכוד די מהן לניתוח קליני.

אף על פי שהבדיקות מצאו קְסילֶלָה ברבים מן העצים המתים, חקלאי האזור ופעילי המאבק זועמים על כך שעצים רבים מדי עדיין לא נבדקו ודורשים פיקוח על כל הכרמים. לפי דוח ששלח משרד החקלאות האיטלקי לאיחוד האירופי ביולי 2015 עולה שמתוך כ-60 מיליון עצי זית ברחבי איטליה, נבדקו מאז הופעת המחלה רק 33,600 עצים. מאות עובדים של המועצה הלאומית למחקר של איטליה ושל רשות היערות הלאומית מנטרים כ-615 אלף דונם של כרמי זיתים, אבל זה חלק זעיר מן השטח שהמחלה מסכנת, כך שאי אפשר לקבוע אם המחלה מוגבלת רק לאזור הזה או לא.

אין בידי המדענים נתונים מדויקים בדבר התפשטות החיידק, לכן הם נוטים לשמור על שתיקה, שרבים ממגדלי הזיתים מפרשים אותה כניסיון לכסות על משהו. יש שפע של תיאוריות קונספירציה.

הטכנאים מביאים את הדגימות שהם אוספים לאחת משתי מעבדות לבדיקה. מרבית הדגימות מאזור סַלֶנטוֹ מגיעות למרכז המחקר החקלאי CRFSA Basile-Caramia בעיירה לוקורוטונדו, בניהולו של ויטו ניקולא סַבינוֹ. בשיחה עם סיינטיפיק אמריקן אמר סַבינוֹ שהצוות הקטן שלו נאלץ לדחות פרויקטים אחרים כדי להתרכז בבדיקות ובמחקר המוקדשים לקְסילֶלָה. הוא מקווה שהקהילה המדעית העולמית תתחיל במהרה לחקור את העצים הגוססים בכרמים, בכעין מעבדה תחת כיפת השמים, כהצעתו, כדי להיטיב להבין את השפעתה ההרסנית של המחלה. המיזם קיבל אישור מן המושל הקודם של האזור, אבל נזנח כשזה הפסיד בבחירות שנערכו באביב 2015. "יש לנו הזדמנות להיות המובילים בעולם בחקר התופעה הזאת," אומר סַבינוֹ. "זהו מקרה חדש שבו חיידקי הקְסילֶלָה משפיעים באופן בלתי צפוי לגמרי על המין הביולוגי שהם תוקפים."

הוא סבור גם שהביעור הכרחי שכן מתברר שאי אפשר לעצור את התפשטות החרקים מעבירי המחלה (המכונים וקטורים) בלי שימוש נרחב בחומרי הדברה. למען האמת, המדענים, בגיבוי האיחוד האירופי, רקחו את מרשם הכריתה הנרחבת בלי לדעת את כל העובדות לאשורן. הרשויות פועלות מתוך אמונה שאם יכחידו את העצים באזור החיץ, החיפושיות לא ימצאו מזון ואולי יגוועו כולן, או שלפחות יישארו בגבולות האזור הנגוע. סַבינוֹ מצטרף לרעיון: "אנחנו חייבים להיפטר מן הצמחים הנגועים כדי שיהיה שמץ כלשהו של תקווה להשמיד את הנשאים," הוא טוען. "אין דרך אחרת לנצח בקרב הזה."

תאוריות קונספירציה

אבל דווקא באזור הביעור צומחים מרבית העצים הענקיים ששגשגו באזור במשך מאות שנים, ולכן החקלאים מתנגדים לתכנית באופן נחרץ. לדעתם הרשויות נבהלות יתר על המידה ומוכרח להיות פתרון טוב מזה. איך ייתכן, הם שואלים, שעצים ששרדו כל כך הרבה זמן יימחקו כליל? ואם הקְסילֶלָה נבלם בלי השמדה נרחבת של צמחים במקומות אחרים בעולם כשתקף צמחים אחרים, כמו למשל גפנים בקליפורניה, מדוע אי אפשר לבלום אותו בדרך יעילה בכרמי הזיתים של פּוּליה? כשתקף החיידק גפנים בקליפורניה, בפלורידה ובטקסס, וגרם להם למחלת פירס, הצליחו לעצור את המחלה באמצעות קוטלי מזיקים, גיזום קיצוני ומעבר לזנים עמידים לקְסילֶלָה. אמנם פיתוח עצי זית נושאי פרי ועמידים לקְסילֶלָה עשוי לארוך יותר מעשור, אבל המגדלים טוענים שעשר שנים הם הרף עין בתעשייה הזאת, המשגשגת זה אלפיים שנה.

מאחר שהמדענים אינם יודעים להשיב על שאלות בסיסיות כאלה, הפער בין הצדדים הולך ומתרחב. מכיוון שאין הרבה נתונים מדויקים, המדענים והרשויות המקומיות ממעטים בדברים ומגדלים רבים מפרשים זאת ככיסוי על מניעים נסתרים. שאלו כל אחד בפּוּליה מה דעתו על הקְסילֶלָה, ותקבלו שלל תאוריות קונספירציה: שהחברה האמריקנית מונסנטו החדירה לפוליה זן שעבר שינוי בהנדסה גנטית כדי שתוכל להיחלץ לעזרה ולבוא עם תרופה משלה; שמשקיע נדל"ן בריטי, החולם להפוך את פּוּליה למוקד עלייה לרגל לשחקני גולף, נוקט אמצעים מרושעים לפינוי שטחים כדי שיוכל לרכוש אותם בזול. אי אפשר להוכיח אף אחד מן הסיפורים האלה, אבל אי אפשר גם להוכיח את ההשערה המדעית שהקְסילֶלָה הגיעה לפּוּליה במשלוח של צמחים אקזוטיים מקוסטה ריקה.

היעדר שיתוף הפעולה מדאיג את שאר המדינות באירופה. בינואר 2015 פרסמה רשות בטיחות המזון של האיחוד האירופי אזהרה אפוקליפטית: "חיידקי קְסילֶלָה פַסטידיוסה עלולים לפגוע בכמה גידולים באירופה, למשל, הדרים, גפנים ופירות גלעיניים (שקד, אפרסק, שזיף), וגם בכמה עצים וצמחי נוי כמו אלון, שקמה והרדוף… הסבירות להתבססות המחלה לאחר פלישת חיידקי קְסילֶלָה פַסטידיוסה מדורגת כגבוהה מאוד." הרשות תומכת בתכנית להקים אזור חיץ, אבל קוראת לבדוק את יעילותו של ביעור ללא דרישה מחייבת לנקיטת פעולות חקלאיות הולמות, לרבות שימוש נקודתי בחומרי הדברה.

חקלאים כבר החלו לנקוט בכמה מן הצעדים, אבל למרבה האירוניה, הדבר מתרחש באזורים שכבר נפגעו מדרום ללֶצֶ'ה דווקא. בּוֹשִיָה מתאר את האזורים האלה כמקומות ש"הופצצו בפצצה אקולוגית". החקלאים שם, שכבר אין להם הרבה להפסיד, קיבלו את החופש להחליט כיצד להגן על מעט העצים שנשארו בריאים, הניצבים כעת בין הגדמים המוטלים כגוויות של חיילים בשדה הקרב, כמו מקווים שהחללים יקומו לתחיה באורח פלא.

החקלאים שם מנסים שיטות טיפול אורגניות לצד שיטות מסורתיות עתיקות יומין, ובהן הרכבה של ענפים מעצים בריאים על עצים חולים. עוד מוקדם לדעת אם יצליחו. שם גם התכוון סַבינוֹ לממש את תכניתו השאפתנית להקמת מעבדת שטח כדי לחקור את השפעות המחלה. ברגע קצר של אופטימיות באביב 2015, הקציבה הרשות המקומית שני מיליון אירו להקמתו של מרכז מחקר בין־לאומי לשם כך, אבל לאחר הבחירות השתנו התכניות.

אי־-אמון במדע

מצפון לאזור הנגוע, באזור החיץ, ההתנגדויות נחרצות יותר. האיכר פסקואלה ספינה עומד בכרם שלו, ובעודו מלטף נצרים ירוקים הצומחים מגזע של עץ שנכרת בתכנית הבלימה, הוא מספר לי בכעס שהמחלה היא יציר דמיונם של המדענים. "ההיסטוריה מלמדת כמה קשה להרוג עץ זית," הוא אומר ומצביע על העצים העתיקים שלידינו, המצולקים מפגיעות ברק וטפילים. "העצים אולי חולים, בסדר, אבל מסיבות אחרות, לא בגלל הקְסילֶלָה. לא צריך להרוג את העצים האלה, שעמדו בכל מיני מתקפות. למה עכשיו, כשהמדע מתקדם כל כך, עצים בני אלף שנה צריכים למות ככה?"

זאת היא כמובן שאלת מיליארד הדולר. אלכסנדר פּוּרסֶל, פרופסור בדימוס מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שפרסם מחקרים רבים על השפעתו של החיידק על גידולים חקלאיים, הוא אולי האדם הבקיא ביותר בעולם בנושא. פּוּרסֶל ביקר בדרום־איטליה מיד לאחר שהידיעה בדבר התפרצות המחלה אומתה, והוא סבור שחיידקי הקְסילֶלָה הם אכן האחראים למותם של העצים מדרום ללֶצֶ'ה. הוא נזכר בקצפית רוק אחת שנחתה על שמשת מכוניתו, נשארה עליה לאורך קילומטרים, והדגימה כמה קלה תנועתם של נשאי המחלה ממקום למקום. לכן הוא אינו נמנה עם חסידי תכנית הביעור המלא. הגישה הכי טובה, הוא טוען, היא שילוב של שימוש מצומצם בקוטלי חרקים ופעולות חקלאיות נכונות בנוסף על כריתת עצים נגועים בכרמים. "יש הרבה דברים שאיננו מבינים באשר לקְסילֶלָה," הוא אומר. "אבל יהיה צורך בסדרה של פעולות בקרה כדי להתגבר על זה. אין מטה קסם אחד שיעשה זאת."

פּוּרסֶל אומר שעל קהילת המדענים של איטליה מוטלת אחריות כבדה לחקור את השפעת הקְסילֶלָה על צמח שעד כה לא נפגע מן החיידק, אבל הוא מכיר בכך שאם לא יגברו השקיפות והאמון ההדדי, הזדמנויות המחקר ירדו לטמיון וההשפעה שתהיה לכך על הכרמים הרסנית. "אם כריתת העצים החולים היא מכשול גבוה כל כך מבחינת כל הנוגעים בדבר, ואולי בלתי אפשרית באזורים הכפריים של איטליה, כמה קשה יהיה להשית שימוש בקוטלי חרקים בכל האזור?" הוא שואל. "רק שילוב של השניים יכול להניב תוצאות כלשהן." לדבריו, המומחים יֵדעו אם השיטה הצליחה רק אחרי שיפעילו אותה במשך כמה שנים. "אתה חושב שאזרחי איטליה יתמכו בזה?" הוא שואל.

אולי לא, אבל פּוּרסֶל סבור שהמומחים צריכים לנסות. המפולת הכלכלית שתביא המגפה החדשה הזאת עלולה להיות קשה, הוא אומר. ומעמדו של עץ הזית בתרבות הים תיכונית "מעצימה את השפעת המחלה באופן שלא נתקלתי בו בגפנים, בהדרים ובגידולים אחרים שנדבקו פתאום בקְסילֶלָה. עצים עתיקים רבים שרדו מאות שנים כמעט בלי טיפול לחופי הים התיכון," אומר פּוּרסֶל.

לפּוּרסֶל אין גם תשובה מוצקה לסוגיה הרחבה יותר: מה גרם להופעה הפתאומית של המחלה ולהשפעתה ההרסנית. "מדוע מחולל המחלה פגע דווקא עכשיו באירופה לאחר שהוא התקיים במגוון עצום של צמחים באמריקה במשך זמן רב כל כך?" הוא תוהה.

הספק מעכב את התרופה

גם בעלי העצים תוהים באותה שאלה. המדענים יצטרכו לצאת אפוא משתיקתם ולהזים את תיאוריות הקונספירציה הרווחות כדי לזכות באמונם של מגדלי העצים ולהנחותם כיצד להיחלץ מן המשבר. הפצה חופשית של מידע מהימן, גם אם אינו חד משמעי, היא הדרך. אבל מידע בהיר הוא מצרך נדיר. פרנצ'סקה מַנדֶסֶה, כתבת העיתון Corriere del Mezzogiorno, עוקבת אחר התפשטות הקְסילֶלָה מאז החלו להופיע תסמינים בעלי הזית הראשונים. היא אומרת שהכי קשה לה למצוא את האיזון בין ההימנעות משקיפות שנוקטת הקהילה המדעית ובין הלהט של הפעילים. "אני אובדת עצות כי נדמה שאיש אינו בטוח בשום דבר," היא אומרת. "מה שאני שומעת זה רק 'אולי' ו'ככל הנראה'. בסוף, אי אפשר פשוט לחסל אלפי עצים בלי להיות בטוחים."

הספק הזה מעורר תגובה מוכנית גם בקרב החקלאים. מחשש שעציהם ייעקרו, רבים מן המגדלים מנסים היום להסתיר את תסמיני הייבוש של המחלה. אם הם רואים ענף יבש בעץ, מיד הם גוזמים את כל הענף העיקרי שעליו הוא צמח, או לפעמים שורפים את כל העץ לפני שמישהו ידווח לפקחים.

פּוּרסֶל מציע לחקלאי פוליה לרתום את ההתפתחויות האחרונות בהנדסה הגנטית ולהתחיל מחדש בנטיעת זני זית עמידים לקְסילֶלָה. בדרך הזאת נדרשו כעשר שנים ויותר לגדל כרמי ענבים טובים בקליפורניה, והוא אומר שההצלחה עלולה לארוך פי שניים בפוליה. "העלות מבחינת זמן וכסף תהיה אדירה. אבל אף על פי כן עדיף להתחיל עכשיו ולא מאוחר יותר. התשואה הכלכלית והאקולוגית של ההשבחה היא תמיד גבוהה בהרבה מעלותה."

אבל ההצעה של פּוּרסֶל אולי לא תדבר אל לבם של תושבי פוליה. דבר אחד ברור להם: חיידקי קְסילֶלָה אינם משפיעים כלל על שמן הזית, פשוט מפני שהעצים החולים אינם מניבים זיתים. אנג'לה אמיקו היא בעלת המסעדה מפורסמת באזור ששמה Cibus. היא ובעלה מפיקים שמן זית בעבור לקוחותיהם מעצים שאולי בקרוב יסומנו באדום לביעור אף על פי שלדבריה העצים שלה פוריים יותר השנה משהיו זה עשור. היא מאמינה שהעצים יחזיקו מעמד בלי התערבות, כפי שהם מחזיקים זה אלפי שנים. "הזיתים שלי נראים טוב מתמיד," היא אומרת. "איזו עוד הוכחה נחוצה לי לכך שהם בריאים?"

נערכים גם בישראל

כדי להבין האם המחלה המכה בעצי הזית עלולה לפגוע גם בכרמים בישראל, פנינו אל ד״ר אופיר בהר מן המחלקה למחלות צמחים וחקר העשבים במִנהל המחקר החקלאי של מרכז וולקני, ובשיתוף עם השירותים להגנת הצומח קיבלנו את התשובה הזאת: