מזג האוויר הקשה ששרר בארבע השנים האחרונות בצפון אמריקה, הן בחורף והן בקיץ, עלול להיעשות עניין שבשגרה


בקיצור

  • אירועי מזג אוויר קשה התרחשו בארבע השנים האחרונות כשזרם הסילון התעוות באופן קיצוני.
  • מזג אוויר חריג במידה יוצאת דופן שרר במשך תקופות ממושכת מפני שהעיקולים האלה בזרם הסילון "נתקעו" במקומם.
  • יש מדענים הטוענים שהסיבה העיקרית להתנהגות המוזרה של זרם הסילון היא הצטמצמות מעטה הקרח באזור הקוטב הצפוני, אם כי מומחים אחרים סבורים אחרת.
  • כך או כך החריגות הקיצוניות במסלול זרם הסילון צפויות לגרום לבצורות, לשיטפונות, לגלי חום ולגלי קיפאון קשים יותר במקומות רבים בעולם.

מנובמר 2013 עד ינואר 2014, לבש זרם הסילון בצפון אמריקה ובאירופה צורה קיצונית שהתמידה לאורך זמן. הנהר הגלובלי הזה של רוחות הנושבות מזרחה במרומי האטמוספרה התעקל דרומה יותר מן הרגיל ועבר מעל מזרח ארה"ב, מה שאִפשר לאוויר קר מ"מערבולת הקוטב" הידועה לשמצה, המסתחררת בדרך כלל מעל האזור הארקטי, לשעוט דרומה ולהקפיא את שני השלישים המזרחיים של ארה"ב. שכבת הקרח על פני האגמים הגדולים של צפון אמריקה הגיעה לשטח המתועד השני בגודלו מעולם, ושתי סערות משתקות של שלג וקרח השביתו את אטלנטה לכמה ימים.

בה בעת, רכס ברומטרי עקשן גהר על קליפורניה והביא לחורף החם ביותר שתועד בה. החמימות הייתה אולי נעימה, אבל הבצורת שנלוותה לה, שהייתה הקשה ביותר מאז החלו בתיעוד בסוף המאה ה-19, גרמה להפסדים חקלאיים במיליארדי דולרים.

ההתפתלות של זרם הסילון הלמה גם באירופה, שם סדרה של סערות עזות הוסיפה עוד כמה מילארדי דולרים לסך הנזקים. באנגליה ובוויילס נרשם החורף הגשום ביותר מאז 1766 לפחות. ואילו מרבית חלקיה האחרים של אירופה טבלו בחמימות יוצאת דופן. נורווגיה ידעה שרֵפות יער חסרות תקדים בינואר, ומנהלי אולימפיאדת החורף בסוצ'י שברוסיה נלחמו במדרונות הסקי החשופים. במאי הציפה סופת גשמים גדולה כמעט שליש משטחה של בוסניה.

בדרך כלל זרם הסילון דומה לפס של אוויר הנושב לאורך קווי הרוחב התיכוניים. בתחזיות מזג האוויר בטלוויזיה רואים לעתים קרובות שיש בו עיקולים מתונים דרומה וצפונה, בדומה לגל סינוס באוסילוסקופ. העיקולים האלה קרויים "גלים פלנטריים" או "גלי רוסבי" (Rossby Waves). בתוך גלי רוסבי מצויים עיקולים קטנים יותר, הקרויים גלים קצרים, החוצים בדרך כלל את ארה"ב לרוחבה בתוך שלושה עד חמישה ימים, והם אחראים לרוב שינויי מזג האוויר היום-יומיים.

אבל בחורף 2013-2014, התעצמו גלי רוסבי והתאפיינו בממדים אדירים ובעיקולים תלולים, כמו תרשים אק"ג שיצא מדעתו. תבנית הרוחות הזאת גם חלפה על פני כדור הארץ באטיות רבה מן הרגיל, ולעתים עמדה על מקומה במשך שבועות וגרמה למזג אוויר חריג שנמשך תקופות ארוכות במידה יוצאת דופן. מחקר שערך שי-יו (סימון) וונג מאוניברסיטת יוטה במאי 2014, מצא שתבנית זרם הסילון מעל צפון אמריקה בחורף הזה הייתה הקיצונית ביותר שתועדה.

האם השינוי הקיצוני הזה בזרם הסילון היה חריג יוצא דופן? נראה שלא, מפני שנדמה שהדבר קורה יותר ויותר. ב-2010 התבשלה רוסיה בגל החום הכבד ביותר בתולדותיה הכתובות, שהביא למותם של יותר מ-55,000 איש. באותו זמן, הציפו גשמים עזים את פקיסטן באסון טבע שגרם לנזק הכספי הגדול ביותר בתולדותיה. ב-2011 פקד את אוקלהומה הקיץ החם ביותר שידעה מדינה כלשהי בארה"ב. הבצורת שהכתה ב-2012 בארה"ב הייתה הנרחבת ביותר מאז שנות ה-30 של המאה ה-20.

תמונת מגדלור שהוקפא בסערה.קרדיט:תומס זקובסקי, לנדוב
קרדיט: תומס זקובסקי, לנדוב

לפיתולי זרם הסילון במהלך כל האירועים החריגים האלה היה סממן משותף, טוען מאמר שפרסמו באפריל 2013 מדענים ממכון פוטסדאם לחקר השפעות האקלים בגרמניה ובראשם ולדימיר פטוחוב. הגלים, שבדרך כלל נעים מזרחה, "נעצרו במקומם והתגברו מאוד," כתבו שניים ממחברי המאמר בבלוג העוסק במחקרם. היו מקרים שבהם הפיתולים נשארו בלא תזוזה במשך ימים ואף חודשים. המדענים גם הראו שהתצורות החריגות היו נפוצות בעונות הקיץ של 2001 עד 2012 פי שניים מכפי שהיו ב-22 השנים שקדמו ל-2001.

וכפי שבוב דילן שר בשעתו: "לא צריך חזאי כדי לדעת לאן נושבת הרוח," אין ספק שמשהו קורה לזרם הסילון, ולא קשה לנחש את הסיבה. מצבו הבסיסי של האקלים שלנו השתנה באופן דרמתי ב-150 השנים האחרונות, והשינוי הזה מתחיל לתת את אותותיו בהתנהגות זרם הסילון. לדוגמה, ריכוז הפחמן הדו-חמצני לוכד החום באטמוספרה עלו ביותר מ-40%, בעיקר בגלל שרפה של פחם, נפט וגז טבעי. שטח מעטה הקרח סביב הקוטב הצפוני בקיץ קטן בכמעט 50% מאז 1900, והדבר משפיע על זרימת החום באוויר ובים. כמות האנרגיה הסולרית שמוחזרת מפני כדור הארץ השתנתה מאוד מכיוון ששינינו את פניה של יותר ממחצית שטחו בבנייה, בגידולי שדה ובמרעה. עננים גדולים של פיח וזיהום, שמקצתם מחזירים את אור השמש ומקצתם קולטים אותו, נפלטים מתחנות כוח, מכלי רכב, מבניינים ומבתי חרושת. חור ענק בשכבת האוזון משבש את סדרי הרוחות ברום הגבוה שמעל אנטארקטיקה.

בני האדם הנחיתו על מערכת האקלים מכה קשה, וחוקי הפיזיקה מחייבים שדפוסי מזג האוויר היסודיים של כוכב הלכת ישתנו כתוצאה מכך. ואמנם וונג ועמיתיו מסיקים שתצורת זרם הסילון כנראה לא היתה מתעוותת כל כך אלמלא ההתחממות הגלובלית שבני האדם גורמים.

מה שמסוכן הוא שהאקלים אינו מתנהג באופן לינארי. עלייה קלה בטמפרטורה הגלובלית עלולה לחולל מעבר חד למשטר חדש של מזג אוויר שונה בתכלית מזה ששרר קודם לכן. מדעני האקלים דנים נמרצות בשאלה אם האקלים בכלל, וזרם הסילון בפרט, חצו סף כלשהו ועברו למשטר ארוך טווח חדש. הם גם עוסקים בתיאוריה שנויה במחלוקת שהעלו החוקרים ממכון פוטסדאם ואחרים, ולפיה התמורות בזרם הסילון מקורן במידה רבה באירועים המתרחשים באזור שמתחמם בקצב המהיר ביותר בכדור הארץ: האזור הארקטי.

אם זרם הסילון אכן עובר למצב חדש, מדובר בחדשות רעות לאנושות. מאמר שפרסמו ג'יימס סקרין מאוניברסיטת אקסטר באנגליה ואיאן סימונדס מאוניברסיטת מלבורן באוסטרליה בגיליון אוגוסט 2014 של כתב העת לשינוי האקלים של נייצ'ר, אף מונה את התוצאות האפשריות. אם התנודות הגליות בזרם הסילון "מתגברות בתגובה לשינוי אקלים אנתרופוגני [מעשה ידי אדם], כפי שהציעו כמה חוקרים," הם כותבים, "התוצאות שבידינו מלמדות שהדבר יגביר את הסיכוי לגלי חום במערב אמריקה הצפונית ובמרכז אסיה, לגלי קור במזרח אמריקה הצפונית, לבצורות במרכז אמריקה הצפונית, באירופה ובמרכז אסיה, ולגשמים קיצוניים במערב אסיה."

השגרה החדשה תחולל בצורות קיץ נוראיות במערב התיכון של ארה"ב. סדרות של סופות שלג כמו "snowmageddon" ששיתקה את וושינגטון הבירה ב-2010, יכו במזרח ארה"ב בתכיפות גדולה יותר. ובכל העולם יעלו מחירי המזון בשל הבצורות הקשות, ארוכות הטווח, שיפקדו את מרכז אמריקה הצפונית, את אירופה ואת מרכז אסיה.

השתנות טבעית

שינוי האקלים משפיע על זרם הסילון בעקיפין: הוא פועל על הכוחות הגדולים באטמוספרה שבסופו של דבר מעצבים את צורתו של זרם הסילון. נהר הרוחות התמידי שגובהו תשעה עד 14 קילומטרים חובק את כדור הארץ בחציו הצפוני ובחציו הדרומי ומשמש כמוליך הנושא ומכוון לאורכו את מערכות הלחץ הנמוך נושאות המשקעים. בדרך כלל יש לזרם שני ענפים: סילון קוטבי הפועל כחיץ בין האוויר הקר שעל יד הקטבים ובין אוויר החם הסמוך יותר לקו המשווה, וסילון סובטרופי, מתון יותר, הפרוס קרוב יותר לקו המשווה. מכאן ואילך, בכל מקום שמופיע הצירוף "זרם הסילון" הכוונה לסילון הקוטבי, החשוב יותר.

קווי הרוחב שבהם זורם הסילון הזה משתנים מעט לפי העונה: בחורף הסילון נע בדרך כלל מעל מרכז ארה"ב ובקיץ מעל גבול ארה"ב וקנדה. אבל הזרימה כאוטית ותמיד יש בה גלי רוסבי גדולים. בחצי הכדור הצפוני, כשזרם הסילון מתעקל צפונה כרמה ברומטרית, אוויר חם זורם מדרום לצפון. כשהסילון מתעקל דרומה, כשקע, אוויר קר זולג דרומה.

את זרם הסילון יוצרים שלושה תאים גדולים של תנועת אוויר מסתחרר השזורים זה בזה בשני חצאי כדור הארץ [ראו תיבה בעמודים הקודמים]. תאי הזרימה אמנם משתתפים בעיצוב זרם הסילון, אבל יש כוחות נוספים במרומים המעוותים אותו. האטמוספרה ממש מתנודדת כמיתר בהשפעת אנרגיית השמש, צורת היבשות, זרמי האוקיינוסים ומקומם, רכסי ההרים וכמות גזי החממה כולאי החום וחלקיקי האבק מחזירי האור שבאוויר. כשם שגיטרה מהדהדת בצליל שונה לפי המיתר שנפרט, כך שינויים במרכיבים האלה גורמים לאטמוספרה להתנודד בצלילים שונים הקרויים בתבניות ארוכות טווח (teleconnection). ההדהודים הטבעיים האלה יכולים להשפיע על צורתו של זרם הסילון, ולהקשות על הקביעה אם התנהגותו בזמן האחרון היא סימן לשינוי קבוע.

בחציו הצפוני של כדור הארץ, התבניות ארוכות הטווח החשובות ביותר הם אל-ניניו, או "התנודה הדרומית" ו"התנודה הארקטית". התנודה הדרומית, היא התנודדות מחזורית בלחצים האטמוספריים של האזור הטרופי הנמשכת שלוש עד שמונה שנים. למחזור שני שיאים: בשיא האחד, המכונה אל-ניניו, נעים מי ים חמים מן הרגיל אל מזרח האוקיינוס השקט, ובשיא המנוגד לו, המכונה לה-ניניה, נעים מים קרים מן הרגיל. בזמני אל-ניניו, זרם הסילון שמעל מזרח האוקיינוס השקט מתעקל בדרך כלל דרומה, ובזמני לה-ניניה הוא מתעקל צפונה. התנודה הארקטית נוצרת בשל תנודות שבועיות בהפרשי הלחצים בגובה פני הים בין האזור הארקטי ובין קווי הרוחב התיכוניים. כשהבדלי הלחצים קטנים, רוחות זרם הסילון נוטות להיחלש, והדבר מאפשר עיקולים גדולים. הבדלי לחצים קטנים אופייניים לחורף וכתוצאה מכך זורם אוויר קר הרחק דרומה למזרח ארה"ב, למערב אירופה ולמזרח אסיה.

התגלות בקליפורניה

התבניות ארוכות הטווח באטמוספרה שזורות יחדיו. הן יכולות לבטל או להגביר זו את זו. שינוי המצב היסוד של האטמוספרה שיוצר את התבניות האלה, עלול לשנותן באופן שיגרום לעיוות זרם הסילון. חשבתי על האפשרות הזאת ב-2011 לנוכח תופעה מוזרה: זרם סילון קיצוני נעצר במקומו כשהוא מלווה בלה-ניניה חלשה עד מתונה שנמשכה רק חלק מן השנה. טרם התפרסמו אז תיאוריות המפרטות כיצד מצב כזה יכול להיווצר. אבל בדצמבר של אותה השנה, בכנס "איגוד הגאופיזיקה של ארצות הברית", ההתאספות העולמית הגדולה ביותר של מדעני אקלים, שנערך בסן פרנסיסקו, הציגה ג'ניפר פרנסיס, מדענית אטמוספרה מאוניברסיטת רטגרס, ממצאים חדשים ומסקרנים מאוד הקשורים באירוע. בשלב מסוים היא אמרה: "השאלה היא לא האם הצטמקות מעטה הקרח [באזור הארקטי] משפיעה על המחזורים האטמוספריים הגדולים…, אלא איך אפשר שהיא לא תשפיע?" פרנסיס הזכירה שהאזור הארקטי מתחמם בקצב מהיר פי שניים או שלושה מאזורים אחרים בחצי הצפוני של כדור הארץ, תופעה המוכרת בשם "ההגברה הארקטית" (Arctic amplification), והכריזה שהתופעה הזאת עלולה לשבש במידה ניכרת את זרימתו של זרם הסילון בחצי הצפוני של כדור הארץ.

הקביעה הזאת הגיונית מאוד. אחת הסיבות הראשיות להגברה הארקטית בסתיו ובחורף היא הירידה בכמות הקרח הימי. האוקיינוס הארקטי איבד כמות עצומה של קרח בשנים האחרונות בשל הפשרה ובשל רוחות שפעלו להפחתתו. בספטמבר 2012 הלכו לאיבוד 49% ממעטה הקרח לעומת שטחו הממוצע בשנים 1979 עד 2000, אזור ששטחו שווה ל-43% משטחה של ארה"ב בלי אלסקה. כשהקרח הצף מפשיר, הוא חושף מים, שהם כהים יותר מן הקרח הלבן ולכן קולטים יותר אנרגיית שמש. ומשום כך האוקיינוס והאטמוספרה מתחממים, ומגבירים את ההתחממות ואת הפשרת הקרח במעגל קסמים הרסני.

המים שנחשפו משחררים בסתיו ובחורף את החום שאצרו, מה שמביא להפרעה כבדה, האורכת חודשים, במצב היסוד של האטמוספרה הארקטית. הגברה ארקטית חריגה מתרחשת גם בקיץ בזמן האחרון, מפני שהשטחים המושלגים מצטמקים. ההתחממות הגלובלית מקדימה את האביב בקצב של כשלושה ימים בעשור, והשלג מפשיר וחושף את האדמה הכהה שמתחתיו מוקדם יותר. האדמה קולטת חום ומתייבשת, ומקדימה את תחילת עונת ההתחממות היבשתית.

ההגברה הארקטית, הנובעת מהצטמקות שכבת הקרח והשטחים המושלגים באביב, וגורמים נוספים, הפחיתו במידה ניכרת את הפרשי הטמפרטורה בין קווי הרוחב התיכוניים בצפון כדור הארץ ובין הקוטב הצפוני. הצטמצמות ההפרש יכולה להשפיע מאוד על זרם הסילון. אם ההפרש קטן, פחות אנרגיה עוברת בין שניים מתאי הסחרור הגדולים באטמוספרה, ורוחות זרם הסילון מאטות. פרנסיס וסטפן ואוורוס מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון מצאו ירידה של 10% במהירות הרוח ברום גבוה בסתיו מעל צפון אמריקה וצפון האוקיינוס האטלנטי מאז 1979, בהתאם להצטמצמות בהפרש הטמפרטורות.

זרימת האוויר האטית באופן יחסי מאפשרת לזרם הסילון להתפתל בעיקולים גדולים, ופרנסיס תיעדה גידול ניכר בגודלם של פיתולי הסילון הארקטי מאז 2000 גם בקיץ וגם בחורף. העיקולים הגדולים בדרך כלל מאפשרים לאוויר חם לזרום הרבה יותר צפונה מן הרגיל לאזורים קרובים יותר לקוטב בצד אחד של זרם הסילון, ולאוויר קר לנוע הרחק דרומה בצדו האחר. תבנית כזאת אפיינה את גל הקור שפקד את מזרח ארה"ב בינואר 2014, ה"פלישה" המתוקשרת של מערבולת הקוטב, ובה בעת את שיאי החום והבצורת בקליפורניה. המתמטיקה מלמדת שזרם סילון אִטי יותר יכול גם להאט את התקדמותם של הגלים הקצרים מזרחה, ולהשאיר במקומו את מזג האוויר החריג שגורמים העיקולים הגדולים במשך זמן ארוך יותר. ייתכן גם שהפיתולים האלה מועדים יותר לעצירה מוחלטת וליצירת "מחסומים" המונעים את התנועה הגלית של זרם הסילון, בדומה לדרך שבה מערבולות חוזרות יוצרות בנהר נקודות "מתות" שאין בהן זרימה.

מחלוקת באשר לתפקידו של האזור הארקטי

המחקר הקושר בין ההגברה הארקטית ובין השיגעון שאחז בזרם הסילון עורר סערה בקרב מדעני האקלים. לסדנה על הנושא הזה, שכינסה המועצה הלאומית למחקר של ארה"ב ב-2013 באוניברסיטת מרילנד, באו יותר מ-50 מדענים והתווכחו שם ויכוח נמרץ. אמנם רבים מן המומחים בתחום מסכימים שזרם הסילון עובר ככל הנראה שינוי, אבל רבים מערערים על כך שדי בתקופה הקצרה באופן יחסי של כ-15 שנה, שבמהלכה ההגברה הארקטית מתבטאת בחוזקה, כדי לקשור בין שתי התופעות.

יש מומחים שאף מפקפקים בהשערה בשל שיקולי אנרגיה: מאחר שהזרימה גדולת הנפח של זרם הסילון נושאת אנרגיה רבה, נחוצה גם אנרגיה רבה לשינוי הזרימה. כמות אנרגיית החום שנוספה לאזור הארקטי בגלל ההגברה הארקטית קטנה פי עשרה מן האנרגיה של אותם שינויים שנחקרו בשינויים הטבעיים שחולל אל-ניניו, או התנודה הדרומית, בזרם הסילון, כך טוען קווין א' טְרֶנבֶּרת' מן המרכז הלאומי האמריקני לחקר האטמוספרה. הוא השתתף בכתיבת מאמר שהתפרסם באוגוסט 2014 במהדורה המקוונת של כתב העת Nature Climate Change, המראה שהשינויים האנרגטיים הגדולים שהתרחשו באופן טבעי באזור הטרופי של האוקיינוס השקט בשנים האחרונות בשל תבנית ארוכת-טווח המכונה "תנודת העשור הפסיפית" (Pacific Decadal Oscillation) הם שגרמו אולי לגליות יוצאת הדופן שראינו בזרם הסילון לאחרונה. ועם זאת, המאמר גם מסכם ואומר שטיבם של השינויים שידעה התנודה הזאת בעשר השנים האחרונות מעיד אולי על כך ששינוי האקלים מחולל תמורות בטווח השינויים הטבעיים עצמו.

אם יוסיף זרם הסילון להתאפיין בגלים אטיים וגדולים, יחריפו תנאי מזג האוויר ויזרעו מוות והרס.

טרנברת' היה אחד מחמשת מדעני האקלים המובילים שפרסמו ביקורת על מחקרה של פרנסיס בכתב העת Science בפברואר 2014. המחקר הקושר בין התחממות האזור הארקטי ובין הגליות המוגברת של זרם הסילון "זכאי לשימוע הוגן," הם כותבים. אבל בסיכומו של דבר, בעיניהם "הטיעונים התיאורטיים שהוא מבוסס עליהם משאירים מקום לספק".

יש מדענים המפקפקים אפילו בעצם העובדה שהגליות בזרם הסילון מתגברת. במאמר שהתפרסם ב-2013, מדדו סקרין וסימונדס את עיקולי זרם הסילון לפי אמת מידה שונה מזו של פרנסיס ומצאו מעט שינויים בעלי משמעות סטטיסטית בגודל העיקולים, אם כי הם כן מצאו התגברות כללית חלשה. אבל המבקרים לא הציעו הרבה הסברים אחרים לאירועים הקיצוניים בהתנהגותו של זרם הסילון. רעיון אחד שפרסמו דים קומו מפוטסדאם ועמיתיו בגיליון אוגוסט 2014 של רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב (PNAS), מציין שדי בהצטמצמות בהפרש הטמפרטורות בין הקטבים לאזורים התיכוניים כדי להגביר את עיקולי זרם הסילון ולתקוע אותם במקומם, לפחות בקיץ.

מאוחר מדי לחכות

דעות המדענים אמנם חלוקות עדיין בנוגע להסברים, אבל אי אפשר להתעלם מנתוני מזג האוויר. ב-2011 וב-2012 לבדן התרחשו כמה אירועי מזג אוויר שהשתוו ואף עלו על אחדים מאירועי מזג האוויר המפורסמים וההרסניים ביותר בתולדות ארה"ב: פרץ סופות ה"סופר-טורנדו" ב-1974, אירוע החום והבצורת של 1936 המכונה "קערת האבק", ושיטפונות המיסיסיפי הגדולים של 1927. בהחלט ייתכן שהתנהגות זרם הסילון בזמן האחרון מעידה על חציית סף ומעבר לאקלים חדש, אנרגטי יותר.

ככל שיתחמם כוכב הלכת, כן הטמפרטורות העולות יעוררו גלי חום ובצורות קשים יותר במקומות שאליהם יגיעו רכסים ברומטריים שיישאו אִתם בקימורי זרם הסילון. סערות עזות יותר עם משקעים רבים יותר יפקדו מקומות שבהם הסילון יתעקל דרומה לכיוון קו המשווה ויישא עמו שקעים של לחץ נמוך יחד עם האידוי המוגבר מן האוקיינוסים שיכניס עוד לחות לאטמוספרה. אם יוסיף זרם הסילון להתאפיין בגלים אטיים וגדולים, יחריפו תנאי מזג האוויר הקשים שהם גורמים. ומזג האוויר הקיצוני הזה יישאר במקומו לאורך זמן ויזרע מוות והרס. אם התיאוריות שמציגים פרנסיס ועמיתיה נכונות, האקלים הישן לא ישוב עוד, אלא אם כן נמצא דרך לגדל קרח סביב הקוטב הצפוני. הואיל וכמות הפחמן הדו-חמצני כולא החום באטמוספרה מוסיפה לגדול בקצב של כחצי אחוז בשנה, שום מדען החוקר את מעטה הקרח הארקטי אינו צופה התאוששות ארוכת טווח שלו.

בצורת היא הסכנה הגדולה מכול, שכן היא משפיעה על שני הדברים הנחוצים ביותר להישרדותנו: מים ומזון. אם תבנית גלית במיוחד של זרם הסילון תגרום לרמות ברומטריות חריגות שייתקעו במשך קיץ שלם מעל אזורי גידול התבואה ברוסיה ובארה"ב, לא ירד שם די גשם הנחוץ לגידולים אלה. בצורות כאלה עלולות לגרום לעליות חדות במחירי המזון שיביאו לרעב ולסכסוכים אלימים במקומות רבים בעולם. גל החום והבצורת הגדולים שפקד את רוסיה ב-2010, נגרם בשל רכס ברומטרי גדול ובלתי חדיר של לחץ גבוה ש"התיישב" מעליה. הרכס הדף את מערכות הלחץ הנמוך שבדרך כלל מביאות גשמים לשדות רוסיה לכיוון פקיסטן וחולל שם שיטפונות נוראיים. הבצורת וגל החום היו אסון הטבע הקטלני והיקר ביותר בתולדות רוסיה. הם אילצו אותה לצמצם את ייצוא החיטה, מה שהעלה את מחירי הדגן בעולם והתסיס את התפרצות "האביב הערבי" שהפיל כמה ממשלות ב-2011.

ברור שהעולם אינו יכול להמתין עד שהמדענים יבינו עד תום מדוע האקלים משתנה. לפי הפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינוי האקלים (IPCC), עלינו לפעול מהר, במלוא הכוח ובכל העולם כדי למנוע מן ההתחממות הגלובלית לעבור את סף שתי המעלות המסוכן. יש לשלש עד 2050 את השימוש במקורות אנרגיה כמו שמש, רוח וגרעין, שכמעט אינם פולטים פחמן דו-חמצני, אם בכלל, ליישם טכנולוגיות ללכידה ולהטמנה של פחמן דו-חמצני ולהפחית את פליטת גזי החממה ב-40% עד 70% מרמתה ב-2010. ייתכן שהמחיר הכלכלי של המהלך הזה נמוך להפליא, והוא יגרור צמצום של רק 0.06% בשנה משיעור הצמיחה העולמי, קובע ה-IPCC. אבל אם נחכה עד 2030, הפעולות ההכרחיות יהיו יקרות הרבה יותר וייתכן שלא יהיה מנוס מחציית הסף.

ב-2030 צפוי גם שהקרח בקוטב הצפוני יעלם לגמרי בקיץ, כך סבורים כמה מדעני אקלים מובילים. אם השינויים באזור הארקטי באמת גורמים להתנהגות הפרועה של זרם הסילון, היעלמות כל מעטה הקרח הארקטי בקיץ עד 2030 תחולל זעזועים גדולים עוד יותר. אבל גם אם האזור הארקטי אינו מעורב בעניין, הדבר מדאיג מפני שאז השינויים בזרם הסילון מתחוללים בשל מנגנון בלתי ידוע, ואין לנו מושג כיצד יגיב זרם הסילון להמשך שינוי האקלים. התחזית שלי ל-15 השנים הקרובות היא אם כן: צפו לאירועים חסרי תקדים.


לקריאה נוספת

0 תגובות